קג

רִבּוֹן כָּל עָלְמִין, יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת, יְהֹוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לִמְּדוּנוּ בְּתוֹרָתְךָ שֶׁהָאָדָם יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּכָל מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: “אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ” וְכוּ’, וְעוֹד הוֹדַעְתָּנוּ שֶׁאֵלּוּ הָאַרְבַּע אַמּוֹת הֵם בְּחִינַת אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ “הֲוָיָ”ה”. הַיְנוּ כִּי בְּכָל אָדָם יֵשׁ בּוֹ אֶת שִׁמְךָ “הֲוָיָ”ה” בָּרוּךְ הוּא, כַּאֲשֶׁר גִּילוּ חֲכָמֶיךָ, וְשִׁמְךָ יִתְבָּרַךְ זֶה בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת, כִּי “אַתָּה יְהֹוָה אוֹרִי”, כִּי “אֱמֶת יְהֹוָה לְעוֹלָם”:

אָנָּא, תֶּן בְּלִבִּי לֵידַע הָאֱמֶת, שֶׁבְּכָל אָדָם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, בְּחִינַת רְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים, אֶזְכֶּה לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי גַּם שָׁם יֵשׁ בּוֹ עֲדַיִן אֵיזֶה נְקוּדָה טוֹבָה הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בּוֹ. וְזֹאת הַנְּקֻדָּה הִיא בְּחִינַת הֶאָרַת שִׁמְךָ “הֲוָיָ”ה” בָּרוּךְ הוּא הַמֻּשְׁרָשׁ בְּכָל אָדָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת. גִּלִיתָ לָנוּ נִפְלָאוֹת עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁמֵּהָאוֹר הַזֶּה, נִמְשָׁכִין אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם שֶׁקּוֹנוֹת לוֹ אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. זַכֵּנִי לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת בְּדִבְרֵיהֶם, שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֲנִי בִּמְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים, בְּחִינַת רְשׁוּת הָרַבִּים, גַּם שָׁם יֵשׁ לִי מָקוֹם. וְאֵדַע נֶאֱמָנָה שֶּׁאֵין שׁוּם מְנִיעָה וּבִטּוּל בָּעוֹלָם, כִּי גַּם שָׁם יֵשׁ לִי בְּרַחֲמֶיךָ אַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁהֵם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת. תְרַחַמֵנִי שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֶרְאֶה כָּל הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְאֶזְכֶּה לְבָרֵר וּלְהוֹצִיא כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַמְשֻׁקָּעִים שָׁם, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ נִקְנִים כָּל הַקִּנְיָנִים, כְּפִי שֶּׁבֵּאֲרוּ חֲכָמֶיךָ:

וְהֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוֹדִיעוּ שֶׁזֶּה גַּם כֵּן בְּחִינַת אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּשַׁבָּת גַּם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן אֵדַע וָאֶזְכֹּר שֶׁאֲפִלּוּ הַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, כִּי אֵלּוּ הָאַרְבַּע אַמּוֹת הֵם בְּחִינַת רְשׁוּת הַיָּחִיד, יִּחוּדוֹ שֶׁל עוֹלָם. כִּי הֵם נִמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מִשִּׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ “הֲוָיָ”ה”, בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת. אָנָּא מַלְכִּי, רַחֵם עָלַי, “שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי”, וְתַמְשִׁיךְ אוֹרְךָ יִתְבָּרַךְ עָלַי. וְתָאִיר לִי בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ אִם יָצָאתִי בַּעֲווֹנוֹתַי חוּץ לִתְחוּם הַקְּדֻשָּׁה. אַף עַל פִּי כֵן אֵדַע הָאֱמֶת בֶּאֱמֶת, שֶׁיֵּשׁ לִי מָקוֹם גַּם שָׁם, וְגַם מִשָּׁם אֲנִי יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמִי וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ, אֲבִי. וְהָעִקָּר, תוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי שֶׁאֵיךְ שֶׁאֲנִי, אַף עַל פִּי כֵן אַמְשִׁיךְ עַצְמִי בְּכָל כֹּחִי רַק אֶל נְקוּדַת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְתָּחוּס עָלַי שֶׁאָז יָאִיר לִי הָאֱמֶת בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, וְאֶזְכֶּה לִרְאוֹת הַפֶּתַח, אֵיךְ לְהִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה. אָנָּא מַלְכִּי, תְזַכֵּנִי לִשְׁבֹּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם “נְטוּרֵי תַּרְעָא” הָעוֹמְדִין אֵצֶל הַפֶּתַח דִּקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת “לַפֶּתַח חַטַּאת רוֹבֵץ”. אָנָּא הוֹשִׁיעָה, כִּי הֵם מַחְשִׁיכִין עֵינַי כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֵינִי רוֹאֶה הַפֶּתַח, וְנִדְמֶה לִי כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם פֶּתַח לְפָנַי לְהִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה, מֵחֲמַת גֹּדֶל הַמְּנִיעוֹת שֶׁמִּשְׁתַּטְּחִין לְפָנָי. וְעַל כֵּן זַכֵּנִי, בְּחֶמְלָתְךָ הָרַבָּה, שֶׁאֵדַע שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לָזֶה הוּא רַק אֱמֶת, וְזַכֵּנִי שֶׁאַמְשִׁיךְ עַצְמִי אֶל הָאֱמֶת. וְעַל יְדֵי זֶה תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹת שֶּׁאֵין שׁוּם מְנִיעָה כְּלָל, וְאֵדַע בֶּאֱמֶת שֶׁהַכֹּל הוּא רַק בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם, וְאֶזְכֶּה לִרְאוֹת הַפֶּתַח דִּקְדֻשָּׁה וּלְהִכָּנֵס שָׁם לָבֶטַח. “נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ, יְהֹוָה”. “כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר”: