ב

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. זַכֵּה אוֹתִי לֵידַע וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁאֲפִילוּ בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מְאֹד מֵאִיר אוֹרְךָ הַאֵין סוֹף יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתָ לָנוּ עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. רַק שֶׁאוֹרְךָ שָׁם הוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל וּבִלְבוּשִׁין רַבִּים. זַכֵּה אוֹתִי שֶׁאֶרְצֶה תָּמִיד לְדַבֵּק עַצְמִי בְּךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּתְרַחֵם עָלַי שֶׁאוּכַל לְדַבֵּק אֶת עַצְמִי מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא. וִיקֻיַּם בִּי הַכָּתוּב “אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלֹּא יִשְכָּחֶךָ וּבֶן אָדָם יִתְאַמֵּץ בָּךְ” וּתְזַכֵּנִי בַּחֲסָדֶיךָ לְהִתְאַמְּצוּת וְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לָזֶה. וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל תְּרַחֵם עָלַי, אַף אִם אֲנִי בְּמַדְרֵגָה נְמוּכָה בְּיוֹתֵר, תְּזַכֵּנִי לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְאַמֵּץ בָּזֶה בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְאֶזְכֶּה לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת כִּי גַּם בְּתֹקֶף הַחֹשֶׁךְ, בְּגֵיא צַלְמָוֶת, יָכוֹל אֲנִי בְּכֹחַ הַצַּדִּיק לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמִי אוֹרְךָ הַאֵין סוֹף. וְאֶזְכֶּה לִסְתּוֹם עֵינַי וּלְבַטֵּל עַצְמִי אֵיזֶה שָׁעָה אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ, עַל כָּל פָּנִים. כִּי “גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רַע כִּי אַתָּה עִמָּדִי” וְגַם “כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהֹוָה אוֹר לִי”: