ג

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּה אוֹתִי לֵידַע וּלְהָבִין הָאֱמֶת. וְתִשְׁמְרֵנִי בְּכָל עֵת שֶׁמִּתְנוֹצֵץ לִי אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת אוֹ אִם אֲנִי זוֹכֶה לְהִתְעוֹרֵר בְּאֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ אֵלֶיךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אֲזַי תֵּכֶף מִתְגָּרִים בִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁרַק אַתָּה יוֹדֵעַ. וְזַכֵּה אוֹתִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִהְיוֹת חָזָק הַרְבֵּה שֶׁלא אֶפֹּל מִזֶּה, וְאַל יֵחָלֵשׁ דַּעְתִּי עַל יְדֵי זֶה כְּלָל, אֲפִילוּ אִם יִהְיֶה כֵּן אֲלָפִים וּרְבָבוֹת פְּעָמִים חַס וְשָׁלוֹם. רַק תְּזַכֵּנִי לְהִתְחַזֵּק הַרְבֵּה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה. שֶׁתְּחַזֵּקנִי לְהַמְשִׁיךְ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים. וְאַף אִם לֹא אֶזְכֶּה לָזֶה, אֶזְכֶּה לְחַזֵּק אֶת עַצְמִי עַל כָּל פָּנִים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּהִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ, וַאֲקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת וּתְמִימוּת, וְלֹא אֵצֵא מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ מַלְכִּי, שֶׁלְּפִי אוֹר הִתְלַהֲבוּת לְבָבִי - בְּרַחֲמֶיךָ - אֲנִי נִכְסָף לִהְיוֹת קָדוֹשׁ וּפָרוּשׁ וּמֻבְדָּל לְגַמְרֵי מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. וּבֶאֱמֶת, לְפִי הַזְּרִיחָה שֶׁל הַהִתְנוֹצְצוּת, שֶׁהֶאָרַת בְּלִבִּי עַל יְדֵי צַדִּיקְךָ, כָּךְ רָאוּי לִי לִהְיוֹת בְּוַדַּאי. אַךְ אַתָּה רוֹאֶה שֶׁאַף עַל פִּי כֵן יִצְרִי מִתְגַּבֵּר עָלַי וּמִתְגָּרֶה בִּי עַתָּה בְּיוֹתֵר דָּיְיקָא. אָז, אָנָּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַחֵם עָלַי בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא אֶפֹּל עַל יְדֵי זֶה לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. רַק זַכֵּנִי לְהִתְחַזֵּק לִבְלִי לָצֵאת עַל כָּל פָּנִים מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת. וַאֲקַיֵּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב “אַל תִּצְדָּק הַרְבֵּה וְאַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה”, שֶׁלֹּא אַרְשִׁיעַ הַרְבֵּה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי שֶׁרָצִיתִי לִצְדֹּק הַרְבֵּה וְלֹא עָלְתָה בְּיָדִי עֲדַיִן. וּתְרַחֵם שֶׁאֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה בֶּאֱמֶת וְאֶהְיֶה חָזָק בָּזֶה הַרְבֵּה, וְתוֹשִׁיעֵנִי שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ אֵלֶךְ לָבֶטַח דַּרְכִּי. וְאֶזְכֶּה בְּכָל פַּעַם לְעוֹרֵר אֶת עַצְמִי אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְלִסְתֹּם עֵינַי בְּכָל עֵת מֵחֵיזוֹ דְּהַאי עָלְמָא, וּלְבַטֵּל עַצְמִי אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ. וּתְרַחֵם שֶׁאֶזְכֶּה לְבַטֵּל עַצְמִי בֶּאֱמֶת מֵעָתָּה, לָצֵאת מֵחֵיזוֹ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת, וַאֲזַי בְּוַדַּאי מַה טוֹב חֶלְקִי. אַךְ אֲפִילוּ אִם עֲדַיִן לֹא אֶזְכֶּה לָזֶה, עַל כָּל פָּנִים תְּאַמֵּץ כֹּחִי שֶׁלֹּא אֶפֹּל מִזֶּה כְּלָל וּכְלָל. רַק אֲחַזֵּק עַצְמִי לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר עַל פִּי דַּרְכֵי הַתּוֹרָה. וְהַתּוֹרָה תְּשַׁבֵּר וּתְבַטֵּל כָּל הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁרוֹצָה לְהִתְגָּרוֹת בִּי חַס וְשָׁלוֹם: