לא

רִבּוֹן כָּל עוֹלָמִים, מַלֵּא טוֹבוֹת וַחֲסָדִים. רַחֵם נָא עַל נַפְשִׁי וְרַפֵּא נָא כְּאֵבִי. כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ בְּנַפְשִׁי בֶּאֱמֶת כְּאֵב עֲוֹנוֹתַי. רַחֵם עָלַי וְזַכֵּנִי לְהַחֲיוֹת עַצְמִי וּלְחַזֵּק נַפְשִׁי בַּחֲסָדִים שֶׁאַתָּה תִּתְבָּרַךְ עָשִׂיתָ וְעוֹשֶׂה עִמִּי. שֶׁזִכִּיתַנִי לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת, וְעַל כָּל פָּנִים שֶׁאֵינִי חוֹלֵק עָלָיו. וְגַם רִחַמְתָּנִי לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַיְּשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה וּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הַחוֹלְקִים וְדוֹבְרֵי כָּזָב, כֵּן עָשִׂיתִי גַּם אֲנִי. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן, בְּרֹב חַסְדְּךָ שֶׁגָּמַלְתָּ עָלַי, אָבֹא בֵּיתֶךָ, לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה כָּל תִּקְווֹתַי לָנֶצַח:

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי בֶּאֱמֶת בְּרַחֲמֶיךָ נִמְצָא בְּכָל דּוֹר יְשִׁיבָה שֶׁל תַּלְמִידִים עִם רַבִּי אֱמֶת, שֶׁעוֹסְקִין בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּהֶם בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים. שֶׁיְּכוֹלִין לְקָרֵב אֵלֶיךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל הַנְּפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת מְאֹד, עַד שֶּׁקָּשֶׁה לְתָפְסָם וּלְקָרְבָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה. זַכֵּנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ לִהְיוֹת נִכְלָל בֶּאֱמֶת בְּזֶה הַבֵּית מִדְרַשׁ הַקָּדוֹשׁ. וּתְרַחֵם עָלַי, וְעַל כָּל אֵלּוּ שֶׁנָּפְלוּ לְעֵמֶק הַבָּכָא, בְּעֹמֶק הַגֵּיהִנֹּם וּבִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת עַל יְדֵי הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים. וְהָעִקָּר עַל יְדֵי רִבּוּי זֻהֲמַת הַמַּחְשָׁבוֹת רָעוֹת, בִּפְרָט בְּתַאֲוַת נִאוּף, שֶׁזֶּה עִקַּר הַיֵּצֶר הָרַע כַּאֲשֶׁר גִּילוּ חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. הַצִּילֵנוּ נָא, הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִזֶּה הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁהוּא מְנֻוָּל מַמָּשׁ, שֶׁהוּא מָאוּס וּמְזֹהָם מְאֹד. וְאַתָּה יוֹדֵעַ, מוֹשִׁיעֵנוּ, שְׁמִי שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ הַמְנֻוָּל הַזֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, קָשָׁה לוֹ לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ. אָנָּא, עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי מִזֶּה הַמְנֻוָּל וְהַמְזֹהָם מְאֹד שֶׁכָּרוּךְ אַחֲרַי וְרוֹצֶה לְתָפְסִי בִּמְצוּדָתוֹ, וּפוֹגֵעַ בִּי בְּכָל עֵת, מַלְּטֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ. הַצִּילֵנִי מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא עִקַּר הַפֶּגַע רַע שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּכָל יוֹם לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ:

זַכֵּנִי בְּרֹב יְשׁוּעוֹתֵךָ, לְקַיֵּם מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ”, כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן. זַכֵּנִי שֶׁאַמְשִׁיךְ מַחֲשָׁבְתִּי לְתוֹךְ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְפָנֶיךָ. תְרַחֵם שֶׁעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאַזְכִּיר אֶת עַצְמִי שֶׁאֲנִי בִּכְלָל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, עַל יְדֵי זֶה יִתְקַיֵּם “אִם אֶבֶן הוּא - נִמּוֹחַ. וְאִם בַּרְזֶל הוּא - יִתְפּוֹצֵץ”. זַכֵּנוּ לְקַבֵּל וְלִשְׁתּוֹת מִן מַעְיָן הַמַּיִם הַיּוֹצְאִים וּמִתְפַּשְּׁטִים מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. כִּי מִמֶּנּוּ יוֹצֵא מַעְיָן קָדוֹשׁ וְטָהוֹר כָּזֶה שֶׁיָּכוֹל לְטַהֵר כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַיְרוּדוֹת מְאֹד, עַל יְדֵי הָעֵצוֹת הָעֲמֻקּוֹת וְהַקְּדוֹשׁוֹת הַנּוֹבְעִים מִמֶּנּוּ. וּבְרַחֲמֶיךָ הָשְׁקֵנוּ מִזֶּה הַמַּעְיָן, שֶׁיַּעֲלֶנּוּ מֵעֵמֶק הַבָּכָא וְיָשִׁיבֵנוּ אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ:

אָנָּא מַלְכִּי, זַכֵּנִי לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה. רַחֵם שֶׁאֶזְכֶּה לְחַזֵּק אֶת עַצְמִי מְאֹד, וּלְהַאֲמִין וְלֵידַע כִּי כָּל נְקֻדָּה טוֹבָה וְכָל אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁתְּזַכֵּנִי לְהִתְעוֹרֵר בְּכָל עֵת, לְנַתֵּק אֶת עַצְמִי מִמַּחְשָׁבוֹת רָעוֹת, וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמִי מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת בְּרַחֲמֶיךָ. וְכָל מַה שֶבַּחֲסָדֶיךָ תְּזַכֵּנִי לַחְתֹּר בְּכָל יְכָלְתִּי לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינוֹ נַעֲשָׂה עִמִּי מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, וּכְבָר הָיָה כֵן אֲלָפִים פְּעָמִים, אַף עַל פִּי כֵן אֵדַע וְאַאֲמִין שֶׁשּׁוּם נְקֻדָּה טוֹבָה אֵינוֹ נֶאֱבַד. כִּי בְּעֹצֶם גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ, תְרַחֵם שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא הָרֹאשׁ יְשִׁיבָה, רֹאשׁ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ, יָרִים וִיקַבֵּץ וְיֶאֱסֹף הַכֹּל לְתוֹךְ בֵּית הַקְּדֻשָּׁה. וְשֶׁהוּא יִבְנֶה מֵהֶם בִּנְיָנִים נִפְלָאִים, עַל יְדֵי שֶׁיַּעֲלֶה בְּחִינַת אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא מִמְּקוֹמוֹת נְמוּכִים כָּאֵלֶּה דַּיְקָא, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתָּלוּי בְּהִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁל הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה דַּיְקָא. וְאַתָּה גִּלִיתָ לָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ עַל יְדֵי צַדִּיקְךָ שֶׁכָּל מַה שֶׁהַדַּרְגָּא נְמוּכָה יוֹתֵר, אֲזַי יָקָר וְחָשׁוּב בְּיוֹתֵר כְּשֶׁעוֹלֶה מִשָּׁם אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה. וּתְרַחֵם שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִבְנוּ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הַבְּחִינַת מִשְׁכַּן וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל דּוֹר, עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִבָּנֶה בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת גָּמוּר הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן שֶׁיִּתְקַיֵּם לָעַד. “יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ לַעֲשֹוֹת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ וּלְעָבְדָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם”: