לז

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים. אַתָּה לְבַדְּךָ יוֹדֵעַ שֶׁרֹב הַנְּפִילוֹת שֶׁלִּי הוּא מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר נִתְעוֹרַרְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים אֵלֶיךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנָפַלְתִּי מִזֶּה. אָנָּא זַכֵּה אוֹתִי בְּחַסְדְּךָ לְהַאֲמִין שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא לְהֶפֶךְ. כִּי הֲלֹא אֲפִלּוּ מִי שֶּׁחָטָא כָּל יָמָיו, וְלֹא נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה כְּלָל, אִם יָשׁוּב לְבַסּוֹף - מוֹחֲלִין לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. מִכָּל שֶׁכֵּן אֲנִי, שֶׁנִּתְעוֹרַרְתִּי בְּחַסְדְּךָ כַּמָּה פְּעָמִים, אַף אִם חָזַרְתִּי וְנִתְרַחַקְתִּי, וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים. תְרַחֵם שֶׁאַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ לִי תִּקְוָה, וּבְוַדַּאי בְּנָקֵל לִי יוֹתֵר לָשׁוּב אֵלֶיךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, כִּי ‘לֵית רְעוּתָא טָבָא דְאִתְאֲבִיד’: