לו

טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, אֲשֶׁר רַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. חוּסָה נָא וְרַחֵם, הוֹשִׁיעֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִכָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתִי מִמְּךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אָנָּא הָסֵר נָא מֵעָלַי הַקְּלִפָּה שֶׁמַּגִּיעַ אֵלַי וּמַזִּיק בְּרֹאשִׁי, וּמַכְנִיס בְּמֹחִי וְדַעְתִּי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁל מָמוֹן וּשְׁאָר תַּאֲווֹת. אָנָּא מַלְכִּי, הוֹשִׁיעֵנִי נָא, וְשַׁבֵּר מֵעָלַי גַּם הַקְּלִפָּה הַמַּגִּיעָה אֵלַי וּמַזִּיקָה לְלִבִּי וּמַכְנִיסָה חֶמְדָּה גְּדוֹלָה בְּלִבִּי, שֶׁיַּחְמֹד מְאֹד לְכָל הַתַּאֲווֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְהִנֵּה, אֱלֹהַי, אַתָּה הוֹדַעְתָּנוּ בָּזֹאת עַל יְדֵי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים שֶׁעִם כָּל הַהִתְגַּבְּרוּת וְתוֹקֵף הַקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּשָּׁאֵר בִּי עֲדַיִן אֵיזֶה נְקוּדָה טוֹבָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֶחְזֹר וְאֶתְגַּבֵּר עַל תַּאֲווֹת הַלֵּב וְעַל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁבַּמֹּחַ. אַךְ יֵשׁ קְלִיפָּה שְׁלִישִׁית, שֶׁקָּשָׁה מִכֻּלָּם, שֶׁעִקַּר עִסְקָה לְהַשְׁלִיךְ וּלְהַפִּיל אוֹתִי, וּלְהַחֲלִישׁ דַּעְתִּי, שֶׁאֶהֱיֶה נָסוֹג אָחוֹר לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, מִמְּךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמֵהַצַּדִּיקִים בִּבְחִינַת “נָזוֹרוּ אָחוֹר”. הַצִּילֵנִי מִזּוֹ הַקְּלִפָּה, הוֹשִׁיעֵנִי מִזּוֹ הָרָעָה, שֶׁלֹּא אֶפְנֶה וְלֹא אַקְשִׁיב כְּלָל לְכָל הַחֲלִישׁוּת וְהַהֲסָתוֹת שֶּׁאוֹמֵר לִי יִצְרִי. כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ יִצְרֵנוּ, וְכָל פִּתּוּיָיו הָרָעִים שֶּׁמַּכְנִיס בְּתֹקֶף עַרְמִימוּתוֹ וְאוֹמֵר בְּלִבִּי: “מַה לְךָ לְיַגֵּעַ עַצְמְךָ אֵצֶל הַחֲסִידִים וְהַיְרֵאִים הָאֲמִתִּיִּים? מֵאַחַר שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁאַתָּה אֶצְלָם כְּבָר זְמַן רַב, וַעֲדַיִן כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת רָעוֹת וְתַאֲווֹת הַלֵּב בְּתָקְפָּם. וְלָמָּה אַתָּה מִתְיַגֵּעַ בְּחִנָּם?” כָּךְ הוּא מַחְלִישׁ דַּעְתִּי, וְצוֹעֵק לִי שֶׁאָשׁוּב לַאֲחוֹרַי, לָרוּץ אַחַר פַּרְנָסָתִי וְאַחַר הַמָּמוֹן וְכַיּוֹצֵא - כִּשְׁאָר הָעוֹלָם. אֱלֹהַי, אָנָּא רַחֵם עָלַי, הוֹשִׁיעֵנִי וּפְדֵנִי מִזּוֹ הַקְּלִפָּה, כִּי זֹאת הַקְּלִפָּה הִיא קָשָׁה מִכֻּלָּם. רַחֵם עָלַי וְזַכֵּה אוֹתִי תָּמִיד לְחַזֵּק עַצְמִי אֵיךְ שֶׁאֲנִי, וְאֵדַע תָּמִיד שֶׁיֵּשׁ לִי תַּקָּנָה. וְזַכֵּה אוֹתִי לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת, כִּי הַהִתְקָרְבוּת לְבַד שֶׁאֲנִי זוֹכֶה וּמִתְקָרֵב לִירֵאִים וּכְשֵׁרִים, זֶה בְּעַצְמוֹ יָקָר מְאֹד, אֲפִילוּ אִם לֹא אֲקַבֵּל שׁוּם קְדֻשָּׁה כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם. וַאֲפִילוּ אִם נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי גָּרוּעַ עַכְשָׁו יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, זַכֵּה אוֹתִי לֵידַע הָאֱמֶת, שֶׁלֹּא הַהִתְקָרְבוּת אֲלֵיהֶם גָּרְמָה לִי זֹאת, חַס וְשָׁלוֹם. תֶּן בִּי כֹּחַ מֵעָתָּה שֶׁאֶזְכֶּה לִשְׁמוֹעַ לַעֲצָתָם, כִּי אִם הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָם בְּוַדַּאי הָיָה טוֹב לִי מְאֹד, בָּזֶה וּבַבָּא. בּוֹרֵא כָּל, יוֹצֵר הַבְּחִירָה, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶּׁכֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁעָשִׂיתָ גָּדוֹל מְאֹד, וּמִמֵּילָא נַעֲשָׂה עִמִּי מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה. מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ שֶׁזִּכִּיתָנִי לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ מֶה הָיָה נַעֲשֶׂה עִמִּי אִם לֹא הָיִיתִי מִתְקָרֵב כְּלָל. זַכֵּנִי לֵידַע נֶאֱמָנָה כִּי בְּוַדַּאי אִם לֹא הָיִיתִי מִתְקָרֵב כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, אָז הָיִיתִי גָּרוּעַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. רַחֵם וְתֶן בִּי חָכְמָה, שֶׁלֹּא אֹמַר: “מַה הִיא? שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה”. כִּי אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו כָּל יָמָיו. שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שָׁמְרֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִן הָאוֹרֵב שֶׁיּוֹשֵׁב וְאוֹרֵב עָלַי בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת. וְזַכֵּנִי לָדַעַת בֶּאֱמֶת, שֶׁבְּחַסְדְּךָ כְּבָר נִצַּלְתִּי מֵהַרְבֵּה פַח יוֹקְשִׁים עַל יְדֵי כֹּחַ הַהִתְקָרְבוּת לְבַד. בָּרוּךְ שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַד, אָמֵן: