פד

חוֹמֵל דַּלִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים. רַחֵם עָלַי, אֲבִי, אֲפִלּוּ אִם נָפַלְתִּי מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם. וַאֲפִלּוּ אִם נָפַלְתִּי לַעֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, זַכֵּנִי גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיֶה לִי יִרְאָה גְּדוֹלָה מִמְּךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְחַזֵּק אֶת עַצְמִי בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה שֶׁאוּכַל לְמַלֵּט אֶת נַפְשִׁי מֵרָע וְלִמְשֹׁךְ אֶת עַצְמִי לְאֵיזֶה טוֹב. תְרַחַמֵנִי שֶׁלֹּא אֶפְטֹר אֶת עַצְמִי בְּכָךְ שֶׁמֵּאַחַר שֶׁכְּבָר נָפַלְתִּי כָּל כָּךְ, אִם כֵּן הֻתַּר לִי הַכֹּל, חַס וְשָׁלוֹם, חָלִילָה, לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל. וְתָמִיד אֶזְכּוֹר כִּי “אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן”. וְגַם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו צְרִיכִין לִירָא אוֹתְךָ, מַלְכֵּנוּ, מְאֹד מְאֹד כִּי “בְּכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתְּךָ”. “יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי” אָמֵן וְאָמֵן: