“יְהֹוָה, אָבִינוּ אַתָּה, אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶךָ כֻּלָּנוּ”. אַתָּה לְבַדֶּךָ יָדַעְתָּ יִצְרֵנוּ וְאַתָּה יוֹדֵעַ נְכָלָיו, דְּרָכָיו וְתַחְבּוּלוֹתָיו שֶׁמְּסַבֵּב עִמִּי. רַחֵם עָלַי וְהַצִּילֵנִי מֵרֹעַ מַעֲלָלָיו. כִּי בַּתְּחִלָּה הַיֵּצֶר הָרַע מַחֲטִיאֶנִי עַל יְדֵי שִׁקְרוֹ, שֶׁמַּטְעֶה אוֹתִי בְּכַמָּה מִינֵי הַטְעָיוֹת. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא עַל דַּעְתִּי לָשׁוּב, הוּא מַחְלִישׁ דַּעְתִּי וּמַכְנִיס בְּלִבִּי, שֶׁכְּבָר אַתָּה, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ, נִסְתַּלַּקְתָ מִמֶּנִּי, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲנִי רָחוֹק כָּל כָּךְ עַד שֶׁכְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִי לָשׁוּב. אָנָּא, יְהֹוָה, הוֹשִׁיעָה נָא וְזַכֵּנִי לֵידַע שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא לְהֶפֶךְ, וּלְהַאֲמִין כִּי “מַלְכוּתְךָ בַּכֹּל מָשָׁלָה”, אֲפִלּוּ “בְּעֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא”, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּחַסְדְּךָ, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁאָנוּ טְמֵאִים שְׁכִינָה בֵּינֵינוּ:
זַכֵּנִי נָא בִּזְכוּת צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים שֶׁיִּמָּשֵׁךְ עָלַי בֶּאֱמֶת עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בְּאַרְבָּעִים יוֹם הָאַחֲרוֹנִים מֵאֱלוּל עַד יוֹם כִּפּוּרִים. וְאֶזְכֹּר תָּמִיד שֶׁהָעִקָּר הוּא לֵידַע שֶׁאַתָּה יִתְבָּרַךְ עֲדַיִן עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֲפִלּוּ עִם הַגָּרוּעַ שֶבַּגְּרוּעִים, בִּבְחִינַת “וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ”. וְזַכֵּנִי שֶׁבְּכָל זְמַן אֶהְיֶה חוֹזֵר זֹאת בְּדַּעְתִּי, וְתַכְנִיס זֹאת בְּלִבִּי בֶּאֱמֶת, וַאֲקַיֵּם תָּמִיד הָאַזְהָרָה “וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם” וְכוּ’, “כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת”. וְאֵדַע נֶאֱמָנָה לְקַיֵּם תָּמִיד “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ”. רַחֵם עָלַי שֶׁאֵדַע לְעוֹלָם בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לִי תִּקְוָה גְּדוֹלָה כָּל יְמֵי חַיַּי לִזְכּוֹת לְדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת, וְתַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ בֶּאֱמֶת דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, שֶׁהוּא בְּחִינַת “הַנּוֹתֵן בַּיָּם דֶּרֶךְ” וְכוּ’, שֶׁזֶּה סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים:
יְהֹוָה אֱלֹהִים, מַלְכִּי. זַכֵּנִי לִזְכֹּר וּלְקַיֵּם תָּמִיד הַכַּוָּנָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁיּוֹצֵא מִזֶּה, כְּפִי שֶׁגִּילּוּ חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים בְּעֹמֶק נִפְלְאוֹת הַשַּׂגָּתָם, אֲפִילוּ לְכָל בְּנֵי אָדָם הַפְּשׁוּטִים. שֶׁאֶזְכֶּה תָּמִיד לֵידַע, שֶׁאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ מְצוּלוֹת יָם הַשּׁוֹטְפִים מְאֹד עָלַי, כֲּהַמוֹן גַּלֵּי הַיָּם מַמָּשׁ, “וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים”, אַף עַל פִּי כֵן אֵדַע נֶאֱמָנָה, שֶׁגַּם שָׁם יֵשׁ דֶּרֶךְ וְנָתִיב תָּמִיד לָשׁוּב אֵלֶיךָ, אֱלֹהַי, עַל יְדֵי בְּחִינַת “אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ”, שֶׁזֶּה סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל, בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ שֶׁהוֹדַעְתָּ לָנוּ. וְנַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁכָּל אָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לָזֶה תָּמִיד, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, בִּפְרָט בֶּאֱלוּל, אִם יַאֲמִין בָּזֶה בֶּאֱמֶת וּבִפְשִׁיטוּת. “הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם”: