יז.

עִקַּר שֹׁרֶשׁ הַשִּׂמְחָה הוּא בַּלֵּב, בְּחִינַת "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי", אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן עִקַּר הִתְגַּלּוּת וְקִיּוּם הַשִּׂמְחָה הִיא עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, הַיְנוּ עַל־יְדֵי דִבּוּרֵי־תּוֹרָה וְהוֹדָאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת דָּוִד, שֶׁרִוָּה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל שִׂמְחַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה; כִּי עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר יִכָּנְסוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנָיו וּבְלִבּוֹ עַד שֶׁתָּאִיר הַשִּׂמְחָה בִּשְׁלֵמוּת וְיִתְבַּטֵּל הָעַצְבוּת לְגַמְרֵי. כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַשִּׂמְחָה, בְּחִינַת "שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו", וּכְתִיב: "וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה". (שם אותיות מז, מט)