"הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה". רבונו של עולם, אתה הודעתנו גודל גנות העצבות והמרה שחורה, ואיך שצריכים להתרחק מזה בתכלית הרחוק כי עצבות הוא סטרא אחרא, והקדוש ברוך הוא שונא אותה. וכן הודעתנו גם כן גודל מעלת קדושת הלב נשבר שהוא יקר וחביב מאד מאד בעיניך תתברך, ואתה יודע איך שהוא בנקל מאד לפול על ידי לב נשבר לעצבות ממש רחמנא ליצלן, על כן חוס וחמול ורחם נא עלינו וזכני לייחד לנו שעה קבועה בכל יום על זה, להתבודד ולשבר לבנו לפניך באמת אבל שאר כל היום נזכה להיות רק בשמחה, כי אתה הודעתנו שעיקר עבודת יהוה צריך להיות בשמחה, וכמו שנאמר: עבדו את יהוה בשמחה בואו לפניו ברננה. וכמו שהזהרתנו על ידי חכמיך הקדושים בכמה הזהרות להתרחק מעצבות בתכלית הרחוק ולהתחזק מאד להיות בשמחה תמידית בכל עת:
רבונו של עולם, הצילנו מעצבות, שהוא כמו מי שהוא בכעס וברוגז וכמתרעם ומתלונן עליך תתברך על שאין אתה עושה לו רצונו, אבל לב נשבר הוא כבן המתחטא לפני אביו ומתגעגע וקובל ובוכה לפניו על שנתרחק ממנו כל כך. וגם הודעתנו שעל ידי עצבות ומרה שחורה אינם יודעים משמו, וגם האדם לאחר שמת ונפטר, מחמת שהוא במרה שחורה מאד, על כן כששואלים אותו מה שמו אינו יודע להשיב, כי שוכח את שמו ואינו יודע משמו מחמת גודל העצבות והמרה שחורה שלו, על כן חוס וחמול עלינו וזכנו להיות בשמחה תמיד, ולקיים מקרא שכתוב: בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו, ונאמר שוש אשיש ביהוה תגל נפשי באלוהי. ונאמר: ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם, אף על פי שאנחנו רחוקים ממך מאד, ופגמנו את מעשינו מאד כאשר אתה ידעת, על זה צריכים אנחנו באמת ליחד לנו שעה קבועה בכל יום להתבודד ולהתודות ולשבר לבנו לפניך כראוי לנו באמת, אבל שאר כל היום נזכה להיות מלאים שמחה וחדוה על שלא עשיתנו עכו"ם, ובחרתנו מכל עם ולשון וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת. ואפילו לאחר פטירתנו לאורך ימים ושנים, נזכה להיות גם אז בשמחה גדולה על שאנחנו מזרע ישראל. ועל בריתך שחתמת בבשרנו, ועל תורתך שלמדתנו ועל חוקיך שהודעתנו, ועל שאנו שוכבים בקברי ישראל ובפאות הראש והזקן שלמים כאשר צוית עלינו בתורתך, ונזכה לזכור את שמותינו גם לאחר פטירתנו ולהחיות עצמנו ולחזק לבנו גם אז במה ששם ישראל נקרא עלינו, בפרט בחיים חיותינו בעולם המעשה הזה אשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה: היום לעשותם, ולא למחר לעשותם. וכבר הודעתנו שעיקר שלמות כל המעשים טובים הוא רק כשעושים אותם בשמחה שלמה, על כן זכנו להיות בשמחה תמיד, ועל ידי שמחתנו ופנים שוחקות ומסבירות שלנו, נזכה להחיות ולשמח גם לב אנשים אחרים, אשר הולכים מלאים יסורים ודאגות גדולות, ואין להם בפני מי לספר ולשוח את צערם הגדול, וכשבא אחד ומראה להם פנים שוחקות של שמחה הוא מחיה אותם ממש ומשיב את נפשם. ולהחיות אדם ולשמח את לבו ולהרים דעתו קצת הוא דבר גדול מאד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וזכנו לשבר לבנו לפניך באמת, ועל ידי זה דיקא נזכה לבוא אחד כך לשמחה גדולה, כאשד הודעתנו על ידי חכמיך הקדושים, שזה סימן אם היה לו לאדם לב נשבר באמת כשבא אחר כך לשמחה, וקיים לנו מקרא שכתוב: הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה. ונאמר: והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם. ונאמר: לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. אמן כן יהי רצון: