צ

אפלו אם נפל חס ושלום לבחינת מקומות המטנפים, גם אז צריכין לחפש ולבקש עד שישוב לה' יתברך: (לקו"ה על פס' ג)

א תפלה למשה איש־האלהים, אדני מעון אתה היית לנו בדר ודר:

ב בטרם הרים ילדו, ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד־עולם אתה אל:

ג תשב אנוש עד־דכא, ותאמר שובו בני־אדם:

ד כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר, ואשמורה בלילה:

ה זרמתם שנה יהיו, בבקר כחציר יחלף:

ו בבקר יציץ וחלף, לערב ימולל ויבש:

ז כי־כלינו באפך, ובחמתך נבהלנו:

ח שתה שת עונתינו לנגדך, עלמנו למאור פניך:

ט כי כל־ימינו פנו בעברתך, כלינו שנינו כמו־הגה:

י ימי־שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורת | שמונים שנה, ורהבם עמל ואון, כי־גז חיש ונעפה:

יא מי־יודע עז אפך, וכיראתך עברתך:

יב למנות ימינו כן הודע, ונבא לבב חכמה:

יג שובה יהוה עד־מתי, והנחם על־עבדיך:

יד שבענו בבקר חסדך, ונרננה ונשמחה בכל־ימינו:

טו שמחנו כימות עניתנו, שנות ראינו רעה:

טז יראה אל־עבדיך פעלך, והדרך על־בניהם:

יז ויהי | נעם אדני אלהינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו: