כל אחד מישראל צריך להחיות את עצמו על ידי יסוד האמונה שיש בו, שזה עקר היסוד שעל זה עומד הכל: (לקו"ה על פס' ז)
א על־נהרות | בבל שם ישבנו גם־בכינו, בזכרנו את־ציון:
ב על־ערבים בתוכה תלינו כנרותינו:
ג כי שם שאלונו שובנו דברי־שיר ותוללינו שמחה, שירו לנו משיר ציון:
ד איך נשיר את־שיר־יהוה, על אדמת נכר:
ה אם־אשכחך ירושלם, תשכח ימיני:
ו תדבק לשוני | לחכי אם־לא אזכרכי, אם־לא אעלה את־ירושלם, על ראש שמחתי:
ז זכר יהוה | לבני אדום את יום ירושלם, האמרים ערו | ערו, עד היסוד בה:
ח בת־בבל השדודה, אשרי שישלם־לך, את־גמולך שגמלת לנו:
ט אשרי | שיאחז ונפץ את־עלליך אל־הסלע: