לד

אם יתחזק ויתאמץ לפתח פיו בעל כרחו לדבר תמיד, בודאי יעזרהו ה' יתברך ויפתח פיו ולבו: (לקו"ה על פס' ב)

א לדוד, בשנותו את־טעמו לפני אבימלך, ויגרשהו וילך:

ב אברכה את־יהוה בכל־עת, תמיד תהלתו בפי:

ג ביהוה תתהלל נפשי, ישמעו ענוים וישמחו:

ד גדלו ליהוה אתי, ונרוממה שמו יחדו:

ה דרשתי את־יהוה וענני, ומכל־מגורותי הצילני:

ו הביטו אליו ונהרו, ופניהם אל־יחפרו:

ז זה עני קרא ויהוה שמע, ומכל־צרותיו הושיעו:

ח חנה מלאך־יהוה סביב ליראיו, ויחלצם:

ט טעמו וראו כי־טוב יהוה, אשרי הגבר יחסה־בו:

י יראו את־יהוה קדשיו, כי־אין מחסור ליראיו:

יא כפירים רשו ורעבו, ודרשי יהוה לא־יחסרו כל־טוב:

יב לכו־בנים שמעו־לי, יראת יהוה אלמדכם:

יג מי־האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב:

יד נצר לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה:

טו סור מרע ועשה־טוב, בקש שלום ורדפהו:

טז עיני יהוה אל־צדיקים, ואזניו אל־שועתם:

יז פני יהוה בעשי רע, להכרית מארץ זכרם:

יח צעקו ויהוה שמע, ומכל־צרותם הצילם:

יט קרוב יהוה לנשברי־לב, ואת־דכאי־רוח יושיע:

כ רבות רעות צדיק, ומכלם יצילנו יהוה:

כא שמר כל־עצמותיו, אחת מהנה לא נשברה:

כב תמותת רשע רעה, ושנאי צדיק יאשמו:

כג פדה יהוה נפש עבדיו, ולא יאשמו כל־החסים בו: