סֵפֶר שְׁלִישִׁי

צריכין לצעק ולזעק הרבה לה' יתברך שיוליכהו בדרך הישר והאמת תמיד, אולי אולי יזכה להתקרב לה' יתברך כראוי: (לקו"ה על פס' כד)

א מזמור לאסף, אך טוב לישראל אלהים, לברי לבב:

ב ואני כמעט נטיו נטוי רגלי, כאין שפכו שפכה אשרי:

ג כי־קנאתי בהוללים, שלום רשעים אראה:

ד כי אין חרצבות למותם, ובריא אולם:

ה בעמל אנוש אינמו, ועם־אדם לא ינגעו:

ו לכן ענקתמו גאוה, יעטף־שית חמס למו:

ז יצא מחלב עינמו, עברו משכיות לבב:

ח ימיקו | וידברו ברע עשק, ממרום ידברו:

ט שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ:

י לכן | ישוב ישיב עמו הלם, ומי מלא ימצו למו:

יא ואמרו איכה ידע־אל, ויש דעה בעליון:

יב הנה־אלה רשעים, ושלוי עולם, השגו־חיל:

יג אך־ריק זכיתי לבבי, וארחץ בנקיון כפי:

יד ואהי נגוע כל־היום, ותוכחתי לבקרים:

טו אם־אמרתי אספרה כמו, הנה דור בניך בגדתי:

טז ואחשבה לדעת זאת, עמל הוא היא בעיני:

יז עד־אבוא אל־מקדשי־אל, אבינה לאחריתם:

יח אך בחלקות תשית למו, הפלתם למשואות:

יט איך היו לשמה כרגע, ספו תמו מן־בלהות:

כ כחלום מהקיץ, אדני בעיר | צלמם תבזה:

כא כי יתחמץ לבבי, וכליותי אשתונן:

כב ואני־בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך:

כג ואני תמיד עמך, אחזת ביד־ימיני:

כד בעצתך תנחני, ואחר כבוד תקחני:

כה מי־לי בשמים, ועמך לא־חפצתי בארץ:

כו כלה שארי ולבבי, צור־לבבי וחלקי אלהים לעולם:

כז כי־הנה רחקיך יאבדו, הצמתה כל־זונה ממך:

כח ואני | קרבת אלהים לי טוב, שתי | באדני יהוה אלהים קרי מחסי, לספר כל־מלאכותיך:

עקר התשובה כשיודעים ומאמינים שה' יתברך נמצא עמו תמיד בכל עת ובכל מקומות שהוא: (לקו"ה על פס' יב)

א משכיל לאסף, למה אלהים זנחת לנצח, יעשן אפך בצאן מרעיתך:

ב זכר עדתך | קנית קדם, גאלת שבט נחלתך, הר־ציון זה | שכנת בו:

ג הרימה פעמיך למשאות נצח, כל־הרע אויב בקדש:

ד שאגו צרריך בקרב מועדך, שמו אותתם אתות:

ה יודע כמביא למעלה, בסבך־עץ קרדמות:

ו ועתה ועת פתוחיה יחד, בכשיל וכילפות יהלמון:

ז שלחו באש מקדשך, לארץ חללו משכן־שמך:

ח אמרו בלבם נינם יחד, שרפו כל־מועדי־אל בארץ:

ט אותתינו לא ראינו, אין־עוד נביא, ולא־אתנו ידע עד־מה:

י עד־מתי אלהים יחרף צר, ינאץ אויב שמך לנצח:

יא למה תשיב ידך וימינך, מקרב חיקך חוקך כלה:

יב ואלהים מלכי מקדם, פעל ישועות בקרב הארץ:

יג אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על־המים:

יד אתה רצצת ראשי לויתן, תתננו מאכל לעם לציים:

טו אתה בקעת מעין ונחל, אתה הובשת נהרות איתן:

טז לך יום אף־לך לילה, אתה הכינות מאור ושמש:

יז אתה הצבת כל־גבולות ארץ, קיץ וחרף אתה יצרתם:

יח זכר־זאת אויב חרף | יהוה, ועם־נבל נאצו שמך:

יט אל־תתן לחית נפש תורך, חית ענייך אל־תשכח לנצח:

כ הבט לברית, כי־מלאו מחשכי־ארץ נאות חמס:

כא אל־ישב דך נכלם, עני ואביון יהללו שמך:

כב קומה אלהים ריבה ריבך, זכר חרפתך מני־נבל כל־היום:

כג אל־תשכח קול צרריך, שאון קמיך עלה תמיד:

כשיודע שהכל בנפלאות ה' בחסדו, תכף הישועה קרובה אליו מאד: (לקו"ה על פס' ז)

א למנצח אל־תשחת, מזמור לאסף שיר:

ב הודינו לך | אלהים, הודינו וקרוב שמך, ספרו נפלאותיך:

ג כי אקח מועד, אני מישרים אשפט:

ד נמוגים ארץ וכל־ישביה, אנכי תכנתי עמודיה סלה:

ה אמרתי להוללים אל־תהלו, ולרשעים אל־תרימו קרן:

ו אל־תרימו למרום קרנכם, תדברו בצואר עתק:

ז כי לא ממוצא וממערב, ולא ממדבר הרים:

ח כי־אלהים שפט, זה ישפיל וזה ירים:

ט כי כוס ביד־יהוה, ויין חמר | מלא מסך, ויגר מזה, אך־שמריה ימצו ישתו כל רשעי־ארץ:

י ואני אגיד לעלם, אזמרה לאלהי יעקב:

יא וכל־קרני רשעים אגדע, תרוממנה קרנות צדיק:

אין עצה ותחבולה כי אם לצעק הרבה לה' יתברך ולהתפלל ולהתחנן אליו יתברך: (לקו"ה על פס' יא, יג)

א למנצח בנגינת, מזמור לאסף שיר:

ב נודע ביהודה אלהים, בישראל גדול שמו:

ג ויהי בשלם סוכו, ומעונתו בציון:

ד שמה שבר רשפי־קשת, מגן וחרב ומלחמה סלה:

ה נאור אתה אדיר מהררי־טרף:

ו אשתוללו | אבירי לב, נמו שנתם, ולא־מצאו כל־אנשי־חיל ידיהם:

ז מגערתך אלהי יעקב, נרדם ורכב וסוס:

ח אתה | נורא אתה, ומי־יעמד לפניך, מאז אפך:

ט משמים השמעת דין, ארץ יראה ושקטה:

י בקום־למשפט אלהים, להושיע כל־ענוי־ארץ סלה:

יא כי־חמת אדם תודך, שארית חמת תחגר:

יב נדרו ושלמו ליהוה אלהיכם, כל־סביביו יבילו שי למורא:

יג יבצר רוח נגידים, נורא למלכי־ארץ:

אפלו בחשכת לילה ואפלה ממש, יתעורר האדם ברצונות חזקים להתפלל ולשוב לה' יתברך ולא יתיאש מן התפלה והצעקה לעולם: (לקו"ה על פס' ז)

א למנצח על־ידותון ידיתון לאסף מזמור:

ב קולי אל־אלהים ואצעקה, קולי אל־אלהים, והאזין אלי:

ג ביום צרתי אדני דרשתי, ידי | לילה נגרה ולא תפוג, מאנה הנחם נפשי:

ד אזכרה אלהים ואהמיה, אשיחה | ותתעטף רוחי סלה:

ה אחזת שמרות עיני, נפעמתי ולא אדבר:

ו חשבתי ימים מקדם, שנות עולמים:

ז אזכרה נגינתי בלילה, עם־לבבי אשיחה, ויחפש רוחי:

ח הלעולמים יזנח | אדני, ולא־יסיף לרצות עוד:

ט האפס לנצח חסדו, גמר אמר לדר ודר:

י השכח חנות אל, אם־קפץ באף רחמיו סלה:

יא ואמר חלותי היא, שנות ימין [י"ג ימין] עליון:

יב אזכור אזכיר מעללי־יה, כי־אזכרה מקדם פלאך:

יג והגיתי בכל־פעלך, ובעלילותיך אשיחה:

יד אלהים, בקדש דרכך, מי־אל גדול כאלהים:

טו אתה האל עשה פלא, הודעת בעמים עזיך:

טז גאלת בזרוע עמך, בני־יעקב ויוסף סלה:

יז ראוך מים | אלהים, ראוך מים יחילו, אף ירגזו תהמות:

יח זרמו מים | עבות, קול נתנו שחקים, אף־חצציך יתהלכו:

יט קול רעמך | בגלגל, האירו ברקים תבל, רגזה ותרעש הארץ:

כ בים דרכך, ושבילך ושביליך במים רבים, ועקבותיך לא נדעו:

כא נחית כצאן עמך, ביד־משה ואהרן:

להתחזק בתפלה תמיד יהיה איך שיהיה, ועל ידי זה תבוא הגאלה במהרה: (לקו"ה על פס' סה)

א משכיל לאסף, האזינה עמי תורתי, הטו אזנכם לאמרי־פי:

ב אפתחה במשל פי, אביעה חידות מני־קדם:

ג אשר שמענו ונדעם, ואבותינו ספרו־לנו:

ד לא נכחד | מבניהם, לדור אחרון, מספרים תהלות יהוה, ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה:

ה ויקם עדות | ביעקב, ותורה שם בישראל, אשר צוה את־אבותינו להודיעם לבניהם:

ו למען ידעו | דור אחרון בנים יולדו, יקמו ויספרו לבניהם:

ז וישימו באלהים כסלם, ולא ישכחו מעללי־אל, ומצותיו ינצרו:

ח ולא יהיו | כאבותם דור סורר ומרה, דור לא־הכין לבו, ולא־נאמנה את־אל רוחו:

ט בני־אפרים נושקי רומי־קשת, הפכו ביום קרב:

י לא שמרו ברית אלהים, ובתורתו מאנו ללכת:

יא וישכחו עלילותיו, ונפלאותיו אשר הראם:

יב נגד אבותם עשה פלא, בארץ מצרים שדה־צען:

יג בקע ים ויעבירם, ויצב־מים כמו־נד:

יד וינחם בענן יומם, וכל־הלילה באור אש:

טו יבקע צרים במדבר, וישק כתהמות רבה:

טז ויוצא נוזלים מסלע, וירד כנהרות מים:

יז ויוסיפו עוד לחטא־לו, למרות עליון בציה:

יח וינסו־אל בלבבם, לשאל־אכל לנפשם:

יט וידברו באלהים, אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר:

כ הן הכה־צור | ויזובו מים ונחלים ישטפו, הגם־לחם יוכל תת, אם־יכין שאר לעמו:

כא לכן | שמע יהוה ויתעבר, ואש נשקה ביעקב, וגם־אף עלה בישראל:

כב כי לא האמינו באלהים, ולא בטחו בישועתו:

כג ויצו שחקים ממעל, ודלתי שמים פתח:

כד וימטר עליהם מן לאכל, ודגן־שמים נתן למו:

כה לחם אבירים אכל איש, צידה שלח להם לשבע:

כו יסע קדים בשמים, וינהג בעזו תימן:

כז וימטר עליהם כעפר שאר, וכחול ימים עוף כנף:

כח ויפל בקרב מחנהו, סביב למשכנתיו:

כט ויאכלו וישבעו מאד, ותאותם יבא להם:

ל לא־זרו מתאותם, עוד אכלם בפיהם:

לא ואף אלהים | עלה בהם, ויהרג במשמניהם, ובחורי ישראל הכריע:

לב בכל־זאת חטאו־עוד, ולא־האמינו בנפלאותיו:

לג ויכל־בהבל ימיהם, ושנותם בבהלה:

לד אם־הרגם ודרשוהו, ושבו ושחרו־אל:

לה ויזכרו כי־אלהים צורם, ואל עליון גאלם:

לו ויפתוהו בפיהם, ובלשונם יכזבו־לו:

לז ולבם לא־נכון עמו, ולא נאמנו בבריתו:

לח והוא רחום | יכפר עון, ולא־ישחית, והרבה להשיב אפו, ולא־יעיר כל־חמתו:

לט ויזכר כי־בשר המה, רוח הולך ולא ישוב:

מ כמה ימרוהו במדבר, יעציבוהו בישימון:

מא וישובו וינסו אל, וקדוש ישראל התוו:

מב לא־זכרו את־ידו, יום אשר־פדם מני־צר:

מג אשר־שם במצרים אתותיו, ומופתיו בשדה־צען:

מד ויהפך לדם יאריהם, ונזליהם בל־ישתיון:

מה ישלח בהם ערב ויאכלם, וצפרדע ותשחיתם:

מו ויתן לחסיל יבולם, ויגיעם לארבה:

מז יהרג בברד גפנם, ושקמותם בחנמל:

מח ויסגר לברד בעירם, ומקניהם לרשפים:

מט ישלח־בם | חרון אפו, עברה וזעם וצרה, משלחת מלאכי רעים:

נ יפלס נתיב לאפו, לא־חשך ממות נפשם, וחיתם לדבר הסגיר:

נא ויך כל־בכור במצרים, ראשית אונים באהלי־חם:

נב ויסע כצאן עמו, וינהגם כעדר במדבר:

נג וינחם לבטח ולא פחדו, ואת־אויביהם כסה הים:

נד ויביאם אל־גבול קדשו, הר־זה קנתה ימינו:

נה ויגרש מפניהם | גוים, ויפילם בחבל נחלה, וישכן באהליהם שבטי ישראל:

נו וינסו וימרו את־אלהים עליון, ועדותיו לא שמרו:

נז ויסגו ויבגדו כאבותם, נהפכו כקשת רמיה:

נח ויכעיסוהו בבמותם, ובפסיליהם יקניאוהו:

נט שמע אלהים ויתעבר, וימאס מאד בישראל:

ס ויטש משכן שלו, אהל שכן באדם:

סא ויתן לשבי עזו, ותפארתו ביד־צר:

סב ויסגר לחרב עמו, ובנחלתו התעבר:

סג בחוריו אכלה־אש, ובתולתיו לא הוללו:

סד כהניו בחרב נפלו, ואלמנתיו לא תבכינה:

סה ויקץ כישן | אדני, כגבור מתרונן מיין:

סו ויך־צריו אחור, חרפת עולם נתן למו:

סז וימאס באהל יוסף, ובשבט אפרים לא בחר:

סח ויבחר את־שבט יהודה, את־הר ציון אשר אהב:

סט ויבן כמו־רמים מקדשו, כארץ יסדה לעולם:

ע ויבחר בדוד עבדו, ויקחהו ממכלאת צאן:

עא מאחר עלות הביאו, לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו:

עב וירעם כתם לבבו, ובתבונות כפיו ינחם:

עקר ההתחזקות והשמחה הוא מה שזכינו שלא עשני גוי והבדילנו מן התועים וכו'. הינו מה שעדין שם ישראל נקרא עליו: (לקו"ה על פס' ט)

א מזמור לאסף, אלהים באו גוים | בנחלתך, טמאו את־היכל קדשך, שמו את־ירושלם לעיים:

ב נתנו את־נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, בשר חסידיך לחיתו־ארץ:

ג שפכו דמם | כמים סביבות ירושלם, ואין קובר:

ד היינו חרפה לשכנינו, לעג וקלס לסביבותינו:

ה עד־מה יהוה תאנף לנצח, תבער כמו־אש קנאתך:

ו שפך חמתך אל־הגוים אשר לא־ידעוך, ועל־ממלכות אשר בשמך לא קראו:

ז כי אכל את־יעקב, ואת־נוהו השמו:

ח אל־תזכר־לנו עונת ראשנים, מהר יקדמונו רחמיך, כי דלונו מאד:

ט עזרנו | אלהי ישענו על־דבר כבוד־שמך, והצילנו וכפר על־חטאתינו למען שמך:

י למה | יאמרו הגוים איה אלהיהם, יודע בגוים בגיים לעינינו נקמת דם־עבדיך השפוך:

יא תבא לפניך אנקת אסיר, כגדל זרועך הותר בני תמותה:

יב והשב לשכנינו שבעתים אל־חיקם, חרפתם אשר חרפוך אדני:

יג ואנחנו עמך | וצאן מרעיתך, נודה לך לעולם, לדור ודר נספר תהלתך:

כמו שאנו מאמינין בהשגחתו בפרטיות בשלמות, כמו כן נמשך באמת השגחתו בשלמות עלינו: (לקו"ה על פס' טו)

א למנצח אל־ששנים, עדות לאסף מזמור:

ב רעה ישראל | האזינה, נהג כצאן יוסף, ישב הכרובים הופיעה:

ג לפני אפרים | ובנימן ומנשה עוררה את־גבורתך, ולכה לישעתה לנו:

ד אלהים, השיבנו, והאר פניך ונושעה:

ה יהוה אלהים צבאות, עד־מתי עשנת בתפלת עמך:

ו האכלתם לחם דמעה, ותשקמו בדמעות שליש:

ז תשימנו מדון לשכינינו, ואיבינו ילעגו־למו:

ח אלהים צבאות, השיבנו, והאר פניך ונושעה:

ט גפן ממצרים תסיע, תגרש גוים ותטעה:

י פנית לפניה, ותשרש שרשיה, ותמלא־ארץ:

יא כסו הרים צלה, וענפיה ארזי־אל:

יב תשלח קצירה עד־ים, ואל־נהר יונקותיה:

יג למה פרצת גדריה, וארוה כל־עברי דרך:

יד יכרסמנה חזיר מיער, וזיז שדי ירענה:

טו אלהים צבאות, שוב נא, הבט משמים וראה, ופקד גפן זאת:

טז וכנה אשר־נטעה ימינך, ועל־בן אמצתה לך:

יז שרפה באש כסוחה, מגערת פניך יאבדו:

יח תהי־ידך על־איש ימינך, על־בן־אדם אמצת לך:

יט ולא־נסוג ממך, תחינו ובשמך נקרא:

כ יהוה אלהים צבאות, השיבנו, האר פניך ונושעה:

העקר הוא האמונה, וצריך כל אחד לחפש את עצמו אם אמונתו שלמה ולחזק את עצמו באמונה תמיד: (ק.לקו"מ על פס' ד)

א למנצח | על־הגתית לאסף:

ב הרנינו לאלהים עוזנו, הריעו לאלהי יעקב:

ג שאו־זמרה ותנו־תף, כנור נעים עם־נבל:

ד תקעו בחדש שופר, בכסה ליום חגנו:

ה כי חק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב:

ו עדות | ביהוסף שמו, בצאתו על־ארץ מצרים, שפת לא־ידעתי אשמע:

ז הסירותי מסבל שכמו, כפיו מדוד תעברנה:

ח בצרה קראת ואחלצך, אענך בסתר רעם, אבחנך על־מי מריבה סלה:

ט שמע עמי ואעידה בך, ישראל אם־תשמע־לי:

י לא־יהיה בך אל זר, ולא תשתחוה לאל נכר:

יא אנכי | יהוה אלהיך המעלך מארץ מצרים, הרחב־פיך ואמלאהו:

יב ולא־שמע עמי לקולי, וישראל לא־אבה לי:

יג ואשלחהו בשרירות לבם, ילכו במועצותיהם:

יד לו עמי שמע לי, ישראל בדרכי יהלכו:

טו כמעט אויביהם אכניע, ועל־צריהם אשיב ידי:

טז משנאי יהוה יכחשו־לו, ויהי עתם לעולם:

יז ויאכילהו מחלב חטה, ומצור דבש אשביעך:

על ידי האמת מאיר לו ה' יתברך בעצמו ויזכה לראות ולמצא פתח תקוה גם בעמק נפילתו, לצאת מאפלה לאורה ולהתקרב אליו יתברך באמת תמיד: (לקו"מ על פס' א)

א מזמור לאסף, אלהים נצב בעדת־אל, בקרב אלהים ישפט:

ב עד־מתי תשפטו־עול, ופני רשעים תשאו־סלה:

ג שפטו־דל ויתום, עני ורש הצדיקו:

ד פלטו־דל ואביון, מיד רשעים הצילו:

ה לא ידעו | ולא־יבינו, בחשכה יתהלכו, ימוטו כל־מוסדי ארץ:

ו אני־אמרתי אלהים אתם, ובני עליון כלכם:

ז אכן כאדם תמותון, וכאחד השרים תפלו:

ח קומה אלהים שפטה הארץ, כי־אתה תנחל בכל־הגוים:

עקר כבוד ה' יתברך ביותר הוא על ידי תפלה דיקא, על ידי שמתפללין ומבקשין מה' יתברך כל צרכיו, כל מה שחסר לו בגשמיות וברוחניות: (לקו"ה על פס' ב)

א שיר מזמור לאסף:

ב אלהים אל־דמי־לך, אל־תחרש ואל־תשקט אל:

ג כי־הנה אויביך יהמיון, ומשנאיך נשאו ראש:

ד על־עמך יערימו סוד, ויתיעצו על־צפוניך:

ה אמרו לכו ונכחידם מגוי, ולא־יזכר שם־ישראל עוד:

ו כי נועצו לב יחדו, עליך ברית יכרתו:

ז אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים:

ח גבל ועמון ועמלק, פלשת עם־ישבי צור:

ט גם־אשור נלוה עמם, היו זרוע לבני־לוט סלה:

י עשה־להם כמדין, כסיסרא כיבין בנחל קישון:

יא נשמדו בעין־דאר, היו דמן לאדמה:

יב שיתמו נדיבימו כערב וכזאב, וכזבח וכצלמנע כל־נסיכמו:

יג אשר אמרו נירשה לנו, את נאות אלהים:

יד אלהי שיתמו כגלגל, כקש לפני־רוח:

טו כאש תבער־יער, וכלהבה תלהט הרים:

טז כן תרדפם בסערך, ובסופתך תבהלם:

יז מלא פניהם קלון, ויבקשו שמך יהוה:

יח יבשו ויבהלו עדי־עד, ויחפרו ויאבדו:

יט וידעו כי־אתה שמך יהוה לבדך, עליון על־כל־הארץ:

עקר העז וההתחזקות, לאחז עצמו בה' יתברך בכל מקום שהוא: (לקו"ה על פס' ו)

א למנצח על־הגתית, לבני־קרח מזמור:

ב מה־ידידות משכנותיך יהוה צבאות:

ג נכספה וגם־כלתה | נפשי לחצרות יהוה, לבי ובשרי ירננו אל אל־חי:

ד גם־צפור | מצאה בית, ודרור | קן לה, אשר־שתה אפרחיה, את־מזבחותיך, יהוה צבאות, מלכי ואלהי:

ה אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה:

ו אשרי אדם עוז־לו בך, מסלות בלבבם:

ז עברי | בעמק הבכא, מעין ישיתוהו, גם־ברכות יעטה מורה:

ח ילכו מחיל אל־חיל, יראה אל־אלהים בציון:

ט יהוה אלהים צבאות שמעה תפלתי, האזינה אלהי יעקב סלה:

י מגננו ראה אלהים, והבט פני משיחך:

יא כי טוב־יום בחצריך מאלף, בחרתי הסתופף בבית אלהי, מדור באהלי־רשע:

יב כי שמש | ומגן יהוה אלהים, חן וכבוד יתן יהוה, לא ימנע־טוב להלכים בתמים:

יג יהוה צבאות, אשרי אדם בטח בך:

אמתת רחמיו שגבו מאד וכל ימי חיי האדם יוכל להתחיל להתקרב לה' יתברך, כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם: (לקו"מ על פס' יב)

א למנצח | לבני־קרח מזמור:

ב רצית יהוה ארצך, שבת שבית שבות יעקב:

ג נשאת עון עמך, כסית כל־חטאתם סלה:

ד אספת כל־עברתך, השיבות מחרון אפך:

ה שובנו אלהי ישענו, והפר כעסך עמנו:

ו הלעולם תאנף־בנו, תמשך אפך לדר ודר:

ז הלא־אתה תשוב תחינו, ועמך ישמחו־בך:

ח הראנו יהוה חסדך, וישעך תתן־לנו:

ט אשמעה מה־ידבר האל | יהוה, כי | ידבר שלום אל־עמו ואל־חסידיו, ואל־ישובו לכסלה:

י אך | קרוב ליראיו ישעו, לשכן כבוד בארצנו:

יא חסד־ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו:

יב אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף:

יג גם־יהוה יתן הטוב, וארצנו תתן יבולה:

יד צדק לפניו יהלך, וישם לדרך פעמיו:

אם ירבה לדבר דבורי תפלה ותחנונים ויתפלל הרבה לה' יתברך שיזכה לשוב ולקים את כל דברי התורה, בודאי יעורר רחמי ה' יתברך עליו: (לקו"ה על פס' יא)

א תפלה לדוד, הטה־יהוה אזנך ענני, כי־עני ואביון אני:

ב שמרה נפשי כי־חסיד אני, הושע עבדך אתה אלהי, הבוטח אליך:

ג חנני אדני, כי־אליך אקרא כל־היום:

ד שמח נפש עבדך, כי־אליך אדני נפשי אשא:

ה כי־אתה אדני טוב וסלח, ורב־חסד לכל־קראיך:

ו האזינה יהוה תפלתי, והקשיבה בקול תחנונותי:

ז ביום צרתי אקראך, כי תענני:

ח אין־כמוך באלהים | אדני, ואין כמעשיך:

ט כל־גוים | אשר עשית יבואו | וישתחוו לפניך אדני, ויכבדו לשמך:

י כי־גדול אתה ועשה נפלאות, אתה אלהים לבדך:

יא הורני יהוה | דרכך, אהלך באמתך, יחד לבבי ליראה שמך:

יב אודך | אדני אלהי בכל־לבבי, ואכבדה שמך לעולם:

יג כי־חסדך גדול עלי, והצלת נפשי משאול תחתיה:

יד אלהים |, זדים קמו־עלי, ועדת עריצים בקשו נפשי, ולא שמוך לנגדם:

טו ואתה אדני אל־רחום וחנון, ארך אפים ורב־חסד ואמת:

טז פנה אלי וחנני, תנה־עזך לעבדך, והושיעה לבן־אמתך:

יז עשה־עמי אות לטובה, ויראו שנאי ויבשו, כי־אתה יהוה עזרתני ונחמתני:

מי שמזכיר עצמו בכל פעם ששם ישראל נקרא עליו אף אם הוא כמו שהוא, בקל יוכל לשוב לה' יתברך: (לקו"ה על פס' ו)

א לבני־קרח מזמור שיר, יסודתו בהררי־קדש:

ב אהב יהוה שערי ציון, מכל משכנות יעקב:

ג נכבדות מדבר בך, עיר האלהים סלה:

ד אזכיר | רהב ובבל לידעי, הנה פלשת וצר עם־כוש, זה ילד־שם:

ה ולציון | יאמר איש ואיש ילד־בה, והוא יכוננה עליון:

ו יהוה יספר בכתוב עמים, זה ילד־שם סלה:

ז ושרים כחללים, כל־מעיני בך:

ה' יתברך עדין עמנו עם כל אחד ואחד אפלו עם החוטא הגרוע שבכל העולם כלו, כי מלכותו בכל משלה: (לקו"ה על פס' ז)

א שיר מזמור לבני קרח, למנצח על־מחלת לענות, משכיל להימן האזרחי:

ב יהוה אלהי ישועתי, יום־צעקתי בלילה נגדך:

ג תבוא לפניך תפלתי, הטה אזנך לרנתי:

ד כי־שבעה ברעות נפשי, וחיי לשאול הגיעו:

ה נחשבתי עם־יורדי בור, הייתי כגבר אין־איל:

ו במתים חפשי, כמו חללים | שכבי קבר אשר לא זכרתם עוד, והמה מידך נגזרו:

ז שתני בבור תחתיות, במחשכים במצלות:

ח עלי סמכה חמתך, וכל־משבריך ענית סלה:

ט הרחקת מידעי ממני, שתני תועבות למו, כלא ולא אצא:

י עיני דאבה מני עני, קראתיך יהוה בכל־יום, שטחתי אליך כפי:

יא הלמתים תעשה־פלא, אם־רפאים יקומו | יודוך סלה:

יב היספר בקבר חסדך, אמונתך באבדון:

יג היודע בחשך פלאך, וצדקתך בארץ נשיה:

יד ואני אליך יהוה שועתי, ובבקר תפלתי תקדמך:

טו למה יהוה תזנח נפשי, תסתיר פניך ממני:

טז עני אני וגוע מנער, נשאתי אמיך אפונה:

יז עלי עברו חרוניך, בעותיך צמתותני:

יח סבוני כמים כל־היום, הקיפו עלי יחד:

יט הרחקת ממני אהב ורע, מידעי מחשך:

עקר הוא תמימות ופשיטות ואמונה ואין שום יאוש בעולם, ואפלו בשאול תחתיות יכולין למצא את ה' יתברך: (לקו"ה על פס' ג)

א משכיל, לאיתן האזרחי:

ב חסדי יהוה עולם אשירה, לדר ודר | אודיע אמונתך בפי:

ג כי־אמרתי עולם חסד יבנה, שמים | תכן אמונתך בהם:

ד כרתי ברית לבחירי, נשבעתי לדוד עבדי:

ה עד־עולם אכין זרעך, ובניתי לדר־ודור כסאך סלה:

ו ויודו שמים פלאך יהוה, אף־אמונתך בקהל קדשים:

ז כי מי בשחק יערך ליהוה, ידמה ליהוה בבני אלים:

ח אל נערץ בסוד־קדשים רבה, ונורא על־כל־סביביו:

ט יהוה | אלהי צבאות, מי־כמוך חסין | יה, ואמונתך סביבותיך:

י אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם:

יא אתה דכאת כחלל רהב, בזרוע עזך פזרת אויביך:

יב לך שמים אף־לך ארץ, תבל ומלאה אתה יסדתם:

יג צפון וימין אתה בראתם, תבור וחרמון בשמך ירננו:

יד לך זרוע עם־גבורה, תעז ידך תרום ימינך:

טו צדק ומשפט מכון כסאך, חסד ואמת יקדמו פניך:

טז אשרי העם יודעי תרועה, יהוה באור־פניך יהלכון:

יז בשמך יגילון כל־היום, ובצדקתך ירומו:

יח כי־תפארת עזמו אתה, וברצונך תרום תרים קרננו:

יט כי ליהוה מגננו, ולקדוש ישראל מלכנו:

כ אז דברת בחזון לחסידיך, ותאמר שויתי עזר על־גבור, הרימותי בחור מעם:

כא מצאתי דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו:

כב אשר ידי תכון עמו, אף־זרועי תאמצנו:

כג לא־ישיא אויב בו, ובן־עולה לא יעננו:

כד וכתותי מפניו צריו, ומשנאיו אגוף:

כה ואמונתי וחסדי עמו, ובשמי תרום קרנו:

כו ושמתי בים ידו, ובנהרות ימינו:

כז הוא יקראני אבי אתה, אלי וצור ישועתי:

כח אף־אני בכור אתנהו, עליון למלכי־ארץ:

כט לעולם אשמור אשמר־לו חסדי, ובריתי נאמנת לו:

ל ושמתי לעד זרעו, וכסאו כימי שמים:

לא אם־יעזבו בניו תורתי, ובמשפטי לא ילכון:

לב אם־חקתי יחללו, ומצותי לא ישמרו:

לג ופקדתי בשבט פשעם, ובנגעים עונם:

לד וחסדי לא־אפיר מעמו, ולא־אשקר באמונתי:

לה לא־אחלל בריתי, ומוצא שפתי לא אשנה:

לו אחת נשבעתי בקדשי, אם־לדוד אכזב:

לז זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי:

לח כירח יכון עולם, ועד בשחק נאמן סלה:

לט ואתה זנחת ותמאס, התעברת עם־משיחך:

מ נארתה ברית עבדך, חללת לארץ נזרו:

מא פרצת כל־גדרתיו, שמת מבצריו מחתה:

מב שסהו כל־עברי דרך, היה חרפה לשכניו:

מג הרימות ימין צריו השמחת כל־אויביו:

מד אף־תשיב צור חרבו, ולא הקמתו במלחמה:

מה השבת מטהרו, וכסאו לארץ מגרתה:

מו הקצרת ימי עלומיו, העטית עליו בושה סלה:

מז עד־מה יהוה תסתר לנצח, תבער כמו־אש חמתך:

מח זכר־אני מה־חלד, על־מה־שוא בראת כל־בני־אדם:

מט מי גבר יחיה ולא יראה־מות, ימלט נפשו מיד־שאול סלה:

נ איה | חסדיך הראשנים | אדני, נשבעת לדוד באמונתך:

נא זכר אדני חרפת עבדיך, שאתי בחיקי כל־רבים עמים:

נב אשר חרפו אויביך | יהוה, אשר חרפו עקבות משיחך:

נג ברוך יהוה לעולם, אמן | ואמן: