עקר המשכת אור התורה שהוא אור העצות הוא ביותר לאחר הסתלקות הצדיק האמת שהוא הרבי האמת, כי אז אחר הסתלקותו הוא בחינת 'שקיעת החמה', כמו שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק: "וזרח השמש ובא השמש" - 'עד שלא שקעה שמשו של עלי' וכו'[22].
נמצא שהסתלקות הצדיק הוא בחינת 'שקיעת החמה', ואז דיקא צריכין להתגבר מאד מאד לעסק ולעין היטב בחדושי תורתו הקדושה שהם כלם עצות נוראות והתעוררות נפלא להתקרב אליו יתברך, ולילך על ידיו ועל רגליו להתקרב להחברים ל'השרידים אשר ה' קורא'[23], שזה בחינת הישיבה הקדושה, כדי לחתר ולגלות העצות עמקות מתוך גדל החשך מה שצריך כל אחד לפי בחינתו בכל יום ובכל עת.
כי מבאר במדרש תנחומא פרשת בהעלתך שהצדיקים נקראים 'בעלי אספות', מחמת שעקר יגיעתם בתורה הוא אחר שנאסף הצדיק, כי בחייו היה יכל לשאל אותו כל ספקותיו אבל עתה ממי ישאל, וצריך להתיגע בעצמו להבין עמקות תורתו הקדשה של רבו[24].
וזהו בחינת שהדלקת נר חנכה, שהוא המשכת אור התורה וכו', הוא משתשקע החמה[25], דהינו לאחר הסתלקות הצדיק - שאז צריכין התלמידים והנלוים אליהם להתחזק ביותר בלמוד ועיון היטב בתורתו הקדושה, שזהו בחינת למוד הישיבה הקדושה, כדי לחתר משם העצות העמקות לכל אחד כראוי לו בכל עת. (ליקוטי הלכות, נזיקין ה, אות מ"ה)
. "אמר ר' אבא בר כהנא: וכי אין אנו יודעין ש'זרח השמש ובא השמש', אלא עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק - הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו... עד שלא שקעה שמשו של עלי - זרחה שמשו של שמואל" (בראשית רבה נח, ב) ↑
. "הנשארים המבוררים שבהם" (מצודות, יואל ג, ה) ↑
. "מהו בעלי אספות? אימתי הן נטועים באדם - בזמן שבעליהן נאספין מהם. כל זמן שרבו קים - הוא היה שואלו. מת רבו - הרי יגע ביום ובלילה לקים תלמודו, שאין לו למי הוא שואל. לכך נאמר: "בעלי אספות" (מדרש תנחומא, בהעלותך, טו) ↑
. שבת כא ע"ב ↑