הנה ידוע מפי תלמידיו הקדושים שכל המאמרים שגלה בענין מעלת התקונים הנוראים והנפלאים שנעשין על־ידי ההתקרבות אל הצדיק וכל הפרטים שיש בזה - כל דבריו ז"ל בזה חיים וקימים לעד, וגם עכשו אחר הסתלקותו ז"ל נעשה כל זה על־ידי שמתקרבין אל ענינו הקדוש ז"ל, ונכללין בתוך הקבוץ הקדוש הנקראים על שמו הקדוש ז"ל, ומתדבקין עצמן בלמוד ספריו הקדושים, ומקבלין עצותיו הקדושים, ובאים על ציונו הקדוש ומתפללים שם על התשובה והיראה והעבודה וכו', בפרט כשזוכין להכלל בתוך הקבוץ הקדוש בעת שמתאספין אליו ז"ל על ראש־השנה וכו'... כל התקונים הנ"ל נעשין גם עכשו, רק שנעשין בדקות ורוחניות יותר - על־כן צריכין עכשו להתחזק ולהתאמץ להמשיך התקונים הנ"ל על־ידי שיהיה ההתקשרות בלב שלם ונכון ביותר וכמובן.
ובודאי כשהצדיק בחיים חיותו אז הצדיק מודיע לו את הדרך, ועכשו[31] צריך להאמין שכשרוצה באמת לילך בדרך הישר ועושה כל התקונים הנ"ל בשלמות, אז מה שה' יתברך שולח לו במחשבתו איזה דרך והנהגה לעבודת ה' - צריך להאמין שזה דרכו הישר לעת־עתה לפי שרש נשמתו.
וממילא מובן שכל אחד צריך לחפש את דרכו בקדש בתוך הספרים הקדושים של הצדיק ותלמידיו ז"ל, ובענינים כאלה שאפשר לו לדבר ולהתישב עם חבריו - בודאי צריך לדבר עם חבריו, כי אולי יקבל מחבריו איזה הארת הדעת בבחינת 'ומקבלין דין מן דין', וגם צריך בכל פעם גם בביתו להתבודד ולשפך שיחו לפני ה' יתברך ולהתפלל לפניו שיתקן את עצתו.
וגם זה מובן ממילא כי הכל לפי רב המעשה ואחר כונת הלב הן הן הדברים, וכל מה שהאדם עושה ומשתדל בהתקונים הנ"ל בהשתדלות ביותר ובהתעוררות הלב וכונתו, ובהתקשרות גדול ביותר - בודאי נמשכין עליו כל התקונים הנ"ל בשלמות יותר. אך אף־על פי־כן צריכין להאמין גם־כן שאיך שמשתדל האדם להמשיך עליו הארת תקונים הנ"ל, אפלו אם האדם הוא כמו שהוא וההשתדלות הוא כמו שהוא, אף־על־פי־כן בודאי נמשך עליו גם כן איזה הארה מהתקונים הנ"ל...
וגם זה מובן ממילא, כי אי־אפשר לגמר גמר כל התקונים הנ"ל בשלמות בפעם אחת, שבשביל זה גם בחיים חיותו של הצדיק צריכין לבוא אליו בכל פעם ולספר לפניו כל לבו... ויש בזה דברים עמקים, ובפרט כי האדם צריך להשתדל לעלות בכל פעם ממדרגתו למדרגה עליונה ביותר וכמובן, וכל זה נוהג גם עכשו. (פרפראות לחכמה ח"א, תורה ד)
. לאחר הסתלקות הצדיק ↑