פסוק ב דַבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם. אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, בַּקָּשָׁה מִמְּךָ, אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, שַׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ צַדִּיק (בראשית טו, יג) "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" קִיֵּם בָּהֶן, "וְאֲחַרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" לֹא קִיֵּם בָּהֶן. אָמְרוּ לוֹ, וּלְוַאי שֶׁנֵּצֵא בְּעַצְמוֹתֵינוּ. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, אָמְרוּ לוֹ, לְמָחָר מַתִּיר אוֹתְךָ רַבְּךָ וְנוֹתֵן לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה, אָמַר לָהֶם, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם הוֹצִיאוּנִי עַכְשָיו וְאֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ מָמוֹן.
פסוק ד וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. מַאי כַּחֲצֹת, אִלֵימָא דְּאָמַר לֵיהּ נַמִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּחֲצֹת, וּמִי אִיכָּא סְפֵקָא בָּרָקִיעַ, אֶלָּא דְּאָמַר לֵיהּ לְמָחָר בַּחֲצוֹת כִּי הַשְׁתָּא, וַאֲתָא אִיהוּ וְאָמַר כַּחֲצֹת. וְדָוִד מִנָּא הֲוָה יָדַע. דָּוִד סִימָנָא הֲוָה לֵיהּ, כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד וְכוּ'. רַבִּי זֵירָא אָמַר, לְעוֹלָם מֹשֶׁה מֵידַע הֲוָה יָדַע, דָּוִד נַמִי מֵיּדַע הֲוָה יָדַע, אֶלָּא דָּוִד כִּנּוֹר לָמָּה לֵיהּ, לְאִיתְּעוּרֵיה מִשְׁנָתֵיהּ. וּמֹשֶׁה, הָא דְּאָמַר כַּחֲצֹת סָבַר שֶׁמָּא יִטְעוּ אִצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה וְיֹאמְרוּ מֹשֶׁה בַּדַּאי הוּא, דְּאָמַר מַר, לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁמָּא תִּתְבַּדֶּה וְתֵאָחֵז. רַב אַשִׁי אָמַר, מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּפַלְגָּא אוֹרְתָא דִּתְלֵיסַר נַגְהֵי אַרְבִּסַר פַּלְגָּא דְּלֵילְיָא הֲוָה קָאי, וְהַכִי קָאָמַר לְהוּ מֹשֶׁה, לְמָחָר כִּי הַשְׁתָּא אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם.
זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה מד, כו) "מֵקִים דְּבַר עַבְדוֹ" זֶה מֹשֶׁה דִּכְתִיב בֵּהּ (במדבר יב, ז) "לֹא כֵן עַבְדִי מֹשֶׁה". (ישעיה שם) "וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים", [זֶה מֹשֶׁה], דִּכְתִיב "וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ וַיוֹצִיאֶנּוּ מִמִּצְרָיִם", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּבָר כָּתַבְתִּי וְאָמַרְתִּי (במדבר יב, ז) "עַבְדִי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא", וִיהֵא מֹשֶׁה נִרְאֶה כִּמְכַזֵּב, אֶלָּא הוּא אָמַר כַּחֲצִי הַלַּיְלָה אַף אֲנִי כַּחֲצִי הַלַּיְלָה.
דָּוִד אָמַר, "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְפְּטֵי צִדְקֶךָ", עַל מִשְׁפָּטִים שֶׁהֵבֵאתָ עַל מִצְרַיִם וְעַל צְדָקָה שֶׁעָשִׂית עִם אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא הָיוּ בְּיָדָן מִצְווֹת שֶׁיִּגָּאֲלוּ בָּהֶן וְנָתַתָּ לָהֶן שְׁתֵּי מִצְווֹת דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה.
תָּנִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, מֹשֶׁה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לֹא עִתּוֹתָיו וְלֹא רְגָעָיו שֶׁל לַיְלָה, לְפִיכָךְ הוּא נִכְנַס וְאָמַר כַּחֲצֹת, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ עִתּוֹתָיו וּרְגָעָיו שֶׁל לַיְלָה לְפִיכָךְ נִכְנַס כְּחוּט הַשַׂעֲרָה.
פסוק ה וּמֵת כָּל בְּכוֹר. בְּכוֹר לְאִישׁ בְּכוֹר לְאִשָּׁה בְּכוֹר לְזָכָר בְּכוֹר לִנְקֵבָה. הָא כֵּיצַד, אִישׁ אֶחָד בָּא עַל עֶשֶׂר נָשִׁים וְהֵן יוֹלְדוֹת עֲשָׂרָה בָּנִים נִמְצְאוּ כֻּלָּן בְּכוֹרֵי נָשִׁים. עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בָּאִים עַל אִשָּׁה אַחַת וְהִיא יוֹלֶדֶת עֲשָׂרָה בָּנִים נִמְצְאוּ כֻּלָּן בְּכוֹרֵי אֲנָשִׁים. הַגַּע עַצְמְךָ שֶׁאֵין שָׁם בְּכוֹר לֹא לְאִישׁ וְלֹא לְאִשָּׁה, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (להלן יב, ל) "כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת", אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר אָחָא, אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל בַּיִת הָיָה מֵת, כְּמָא דְּאַת אָמַר, ["שִׁמְרִי] הָרֹאשׁ כִּי לֹא [הָיָה] בְכוֹר וַיְשִׂימֵהוּ אָבִיהוּ לְרֹאשׁ".
תָּנִי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן, בְּיוֹם שֶׁמֵּת בְּכוֹרוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן הָיָה צַר אִיקוּנִין שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיְתָה נִדֶּקֶת וְנִשְחֶקֶת וְנִזֶּרֶת וְהָיָה קָשֶׁה עָלֵיהֶן כְּאִלּו בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם קְבָרוּם. אָמַר רַבִּי יוּדַן, לְפִי שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִיִּים קוֹבְרִין בְּתוֹךְ בָּתֵיהֶן וְהָיוּ הַכְּלָבִים נִכְנָסִין דֶּרֶךְ הַכּוּכִין וּמְשַמְּטִין הַבְּכוֹרוֹת וּמִתְעַדְּנִין בָּהֶן וְהָיָה קָשֶׁה עָלֵיהֶן כְּאִלּו בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם קְבָרוּם.
מִבְּכוֹר פַּרְעֹה. מַגִּיד שֶׁפַּרְעֹה הָיָה בְּכוֹר, וְנִכְנְסוּ כָּל הַבְּכוֹרוֹת אֵצֶל אֲבוֹתֵיהֶן וְאָמְרוּ לָהֶם, בְּגִין דְּאָמַר מֹשֶׁה וּמֵת כָּל בְּכוֹר וְכָל מַה דְּאָמַר מֹשֶׁה עַל הֲלֵין עַמָּא אֲתָא עֲלֵיהוֹן. אֶלָּא אֵיתוּן וְנַפִּיק אִלֵּין עִבְרָאֵי מִבֵּינָנָא. וְאִי לָא, אִלֵּין עַמָּא מַיְיתִּין. אָמְרִין, עֲשָׂרָה בְּנִין לְחַד מִנָּן, יָמוּת חַד מִנְּהוֹן וְלָא יִפְּקוּן אִלֵּין עִבְרָאֵי. אַמְרִין, אֶלָּא סַמָּא דְּמִלְתָא, נֵיזִיל לַן לְגַבֵּי פַּרְעֹה דְּהוּא בְּכוֹר, דִּילְמָא דְּהוּא חַיִיס עַל נַפְשֵׁיהּ וּמַפִּיק אִלֵּין עִבְרָאֵי מִבֵּינָנָן. אָזְלוּן לְגַבֵּי פַּרְעֹה, אָמְרוּ לוֹ, בְּגִין דְּאָמַר מֹשֶׁה וּמֵת כָּל בְּכוֹר וְכָל מַה דְּאָמַר עַל הֲלֵין עַמָּא אֲתָא עֲלֵיהוֹן וּכְדָא קוּם וְאַפִיק אִלֵּין עִבְרָאֵי מִבֵּינָנָן וְאִם לָאו אִלֵּין עַמָּא מַיְיתִּין. אָמַר, צְאוּ וְקַּפְּחוּ שׁוֹקֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ, אֲנָא אָמַר אִי נַפְשַׁאִי אִי נַפְשֵׁיהוֹן דְאִלֵּין עִבְרָאֵי וְאַתּוּן אַמְרִי יִזְּלוּן עִבְרָאֵי, מִיָּד יָצְאוּ הַבְּכוֹרוֹת וְהָרְגוּ בַּאֲבוֹתֵיהֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא. רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי, בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה בְּכוֹרָה הָיְתָה, בִּזְכוּת מַה נִצּוֹלָה, בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי לא, יח) "לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָ נֵרָהּ", לֵיל כְּתִיב, כְּמָא דְּאַת אָמַר (להלן יב, מב) "לֵיל שִׁמֻּרִים".
עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אָחָא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, אֲפִילּוּ שְׁפָחוֹת הַנִּמְכָּרוֹת לְרֵחַיִם הָיוּ אוֹמְרוֹת רְצוֹנֵנוּ בְּשִׁעְבּוּדֵנוּ וְיִשְׂרָאֵל בְּשִׁעְבּוּדָן. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי, מַסֹּרֶת אֲגָדָה הִיא, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרְדָה שָׂרָה לְמִצְרַיִם כַּדְּנוּהָ לָרֵחַיִם (אֲסָרוּה לָרֵחַיִם). וְכָל בְּכוֹר בְּהֵמָה. רַב הוּנָא אָמַר, אִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מַה חָטְאָה. אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים מִשְׁתַּחֲוִים לַטְּלָאִים, שֶׁלֹּא יְהוּ הַמִּצְרִים אוֹמְרִים קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ שֶׁהֵבִיאָה עָלֵינוּ אֶת הַפֻּרְעָנוּת, קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ שֶׁעָמְדָה עַל עַצְמָהּ. (קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ) שֶׁלֹּא שָׁלַט בָּהּ פֻּרְעָנוּת.
רַבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרַבִּי לֵוִי אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים נוֹגֵעַ בִּנְפָשׁוֹת תְּחִלָּה. מִמִּי אַתָּה לָמֵד, מֵאִיּוֹב "הַבָּקָר הָיוּ חוְֹרשׁוֹת" "כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים". . וְאַחַר כַּךְ "וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ". אַף בְּמַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, בִּתְחִלָּה מֵתוּ סוּסֵיהֶן וּגְמַלֵּהֶן וְאַחַר כַּךְ מֵת הוּא, "וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ", וְאַחַר כַּךְ מֵתוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שם ה) "וַיָּמוּתוּ גַם שְׁנֵיהֶם", . וְאַף נְגָעִים הַבָּאִין עַל הָאָדָם בַּתְּחִלָּה הוּא מַתְחִיל בְּבֵיתוֹ, אִם חָזַר בּוֹ טָעוּן חֲלִיצָה, (ויקרא יד, מ) "וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים", אִם לֹא חָזַר בּוֹ טָעוּן נְתִיצָה (שם מה) "וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת", וְאַחַר כַּךְ הוּא מַתְחִיל בִּבְגָדָיו, אִם חָזַר בּוֹ טְעוּנִין קְרִיעָה (שם יג, נו) "וְקָרַע אֹתוֹ מִן הַבֶּגֶד", וְאִם לֹא חָזַר בּוֹ טָעוּן שְׂרֵפָה (שם נב) "וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד", וְאַחַר כַּךְ הוּא מַתְחִיל בְּגוּפוֹ, אִם חָזַר חוֹזֵר וְאִם לָאו, (שם מו) "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֵה מוֹשָׁבוֹ". אַף בְּמִצְרַיִם כֵּן, בַּתְּחִלָּה פָּגְעָה מִדַּת הַדִּין בְּמָמוֹנָם, "וַיַּךְ גַפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם" וְאַחַר כַּךְ (שם לה) "וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר (בְּמִצְרָיִם) [בְּאַרְצָם"].
פסוק ז רמז קפז וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ. הָרוֹאֶה כֶּלֶב בַּחֲלוֹם יַשְׁכִּים וְיֹאמַר, וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ קֹדֶם שֶׁיְּקַדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ".
(להלן כב, ל) כְּתִיב, "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ", לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, אָמַר הַמָּקוֹם תְּנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר, וּמַה אִם חַיָּה לֹא קִפַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרָה, קַל וָחֹמֶר שְׂכַר בְּנֵי אָדָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה יז, יא) "קוֹרֵא דָגָר וְלֹא יָלָד" וְגוֹ'. וְאוֹמֵר "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן".
רַבִּי יְשַׁעְיָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הָיָה מִתְעַנֶּה שְׁמוֹנִים [וְחָמֵשׁ] תַּעֲנִיּוֹת. אָמַר, כְּלָבִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (ישעיה נו, יא) "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ" יִזְכּוּ לוֹמַר שִׁירָה זוֹ, (תהלים צה, ו) "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ". נַעֲנָה אוֹתוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמַר, יְשַׁעְיָה, עַד מָתַי אַתָּה מִתְעַנֶּה עַל אוֹתוֹ דָּבָר, גְּזֵרָה הִיא מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, [מִיּוֹם] שֶׁגִּלָּה סוֹדוֹ לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא לֹא גִּלָּה דָּבָר זֶה לְשׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁאַתָּה תַּלְמִידוֹ שֶׁל חָכָם גָּדוֹל לְכָךְ זָקְקוּ לִי מִן הַשָּׁמַיִם וּשְׁלָחוּנִי אֵלֶיךָ וְאָמַר, כְּלָבִים כְּתִיב בָּהֶן וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָּכוּ לְעַבֵּד עוֹרוֹת מִצּוֹאָתָן לִכְתֹּב בָּהֶן סִפְרִי תּוֹרָה, תְּפִלִּין וּמְזֻזוֹת. וּלְעִנְיָן שְׁאֵלָה שֶׁשָּׁאָלְתָּ חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כא, כג) "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".
לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", יָכוֹל חִפָּזוֹן לְיִשְׂרָאֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, אֱמֹר מֵעַתָּה לְמִצְרַיִם הָיָה חִפָּזוֹן, וּלְיִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה חִפָּזוֹן.
וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי, לְעוֹלָם תְּהֵא אֵימַת מַלְכוּת עָלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי, וְאִלּוּ לְדִידֵהּ לֹא קָאָמַר לֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מֵהָכָא, שֶׁנֶּאֱמַר (מ"א יח, מו) "וְיַד ה' הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב". .