קח

בְּיוֹם שֵׁנִי פָּרָשַׁת בְּהַר בְּחֻקֹּתַי הָיָה קְצָת רוּחַ סְעָרָה, וַאֲנִי הָיִיתִי מִתְפַּלֵּל אָז בְּחַדְרֵנוּ הַקָּטָן לְמַטָּה, וְרי"א הָיָה לְמַעְלָה וְעָסַק בְּבִשּׁוּל. וְנָפַל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל מֵחֲמַת שֶׁרָאָה שֶׁהַסְּפִינָה נָטְתָה עַל צִדָּהּ מְאֹד, עַד שֶׁהָיָה הַצַּד הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַסְּפִינָה קָרוֹב אֶל הַמַּיִם מְאֹד, וְהָרוּחַ הוֹלֵךְ וְחָזֵק וְהַקַּפִּיטַאן וְהַמַּטְרָאסִין כֻּלָּם עָסְקוּ בְּבֶהָלָה וּבְחִפָּזוֹן בִּמְשִׁיכַת הַחֲבָלִים וּשְׁאָר הַתִּקּוּנִים הַצְּרִיכִים כְּפִי הָרוּחַ הַזֶּה, וּמֵחֲמַת זֶה נָפַל עַל רי"א פַּחַד גָּדוֹל מְאֹד. וְגַם אֲנִי בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְלֹא רָאִיתִי כָּל זֶה רַק מֵחֲמַת סַעֲרַת הָרוּחַ נִפְחַדְתִּי מְעַט, וּבִפְרָט שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁהַסְּפִינָה הוֹלֶכֶת בֵּין הֶהָרִים וּסְמוּכָה לַיַּבָּשָׁה מֵרֹב הַצְּדָדִים. כִּי בְּכָל הַיָּמִים מִיּוֹם שִׁשִּׁי הַנִּזְכָּר לְעֵיל עַד הַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי הוֹלֶכֶת הַסְּפִינָה תָּמִיד בֵּין גְּבוּלֵי הַיַּבָּשָׁה מֻקָּף מֵרֹב הַצְּדָדִים, רַק בְּמָקוֹם אֶחָד יֵשׁ כָּאן שַׁעַר שֶׁנִּכְנָסִין וְיוֹצְאִין בּוֹ וְכֵן הִיא יוֹצֵאת מִשַּׁעַר אֶל שַׁעַר בְּכָל פַּעַם. וְאֵלּוּ הַיַּבָּשׁוֹת הֵם מֵאִיֵּי הַיָּם שֶׁמְּצוּיִים הַרְבֵּה בְּיָם זֶה. עַל כָּל פָּנִים מֵחֲמַת שֶׁהָלַכְנוּ בֵּין הֶהָרִים, עַל כֵּן מְסֻכָּן חַס וְשָׁלוֹם יוֹתֵר כְּשֶׁיֵּשׁ רוּחַ חֲזָקָה. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הָיָה לִבִּי חָזָק וְלֹא נִפְחַדְתִּי רַק מְעַט, אֲבָל רי"א נִבְהַל מְאֹד בְּפַחַד גָּדוֹל וְקָרָא אֵלַי בְּקוֹל גָּדוֹל וְאָמַר רַבִּי נָתָן אֲהָהּ, אוֹי וַאֲבוֹי וְכוּ' הִתְפַּלְּלוּ וְקִרְאוּ אֶל ה'. וְנִתְגַּלְגֵּל גַּם עָלַי הַפַּחַד יוֹתֵר קְצָת, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִתְבַּהַלְתִּי כְּלָל וְהִתְפַּלַּלְתִּי כְּדַרְכִּי. וְכֹה נִמְשַׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת גַּם אַחַר כָּךְ בְּעֵת שֶׁאָמַרְתִּי תְּהִלִּים אַחַר הַתְּפִלָּה, חָזַר רי"א וְקָרָא עָלַי בְּקוֹל גָּדוֹל וְעָצֵב אֲהָהּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר, וְכַיּוֹצֵא בִּלְשׁוֹנוֹת אֵלֶּה. וְאָז הִפְסַקְתִּי וְסִלַּקְתִּי מִמֶּנִּי טַלִּית וּתְפִלִּין. וּבֶאֱמֶת הָיָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם קְצָת סַכָּנָה אֲבָל בְּחַסְדֵי ה' לֹא הָיָה מִזֶּה דָּבָר, וְעָבַרְנוּ בְּשָׁלוֹם. גַּם הָרוּחַ סְעָרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל לֹא הָיָה פּוֹנֶה לְדַרְכֵּנוּ, וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה לָנוּ גַּם כֵּן צַעַר קְצָת. אֲבָל בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם אַף עַל פִּי כֵן סִבְּבוּ אֶת הַסְּפִינָה לְדַרְכֵּנוּ הַנָּכוֹן כְּדֶרֶךְ הַמַּלָּחִים וַה' עֲזָרָנוּ תְּהִלָּה לָאֵל: