יד

וְזֶהוּ "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". וְתָפַס חֲלֵב אִמּוֹ אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת גַּם בַּחֲלֵב אַחֶרֶת אָסוּר. אַךְ רָמַז בָּזֶה הָאִסּוּר, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהֶחָלָב הוּא חִיּוּת הַוָּלָד, בְּחִינַת חֲלֵב אִמּוֹ שֶׁמְּחַיֶּה וּמְקַיֵּם הַוָּלָד, וְהָיָה נִרְאָה לִכְאוֹרָה שֶׁגַּם בַּסּוֹף יְתַקְּנוּ הַבָּשָׂר עַל־יְדֵי הֶחָלָב הַזֶּה, אֲבָל הַתּוֹרָה אָסְרָה זֹאת בְּאִסּוּר חָמוּר, אַדְּרַבָּא, זֶהוּ עִקַּר הָאִסּוּר, כִּי מֵאַחַר שֶׁהֶחָלָב מְחַיֶּה הַוָּלָד בְּעֵת קַטְנוּתוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֲלֵב אִמּוֹ, עַל־כֵּן אָסוּר לְעָרְבוֹ עִם הַבָּשָׂר בְּעֵת הַבִּשּׁוּל שֶׁהוּא גְּמַר תִּקּוּנוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִגְמֹר תִּקּוּן הַבַּעַל חַי עַל־יְדֵי הַמַּדְרֵגָה הַנְּמוּכָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, בְּחִינַת חֲלֵב אִמּוֹ, כִּי אַדְּרַבָּא, יִתְקַלְקֵל בְּיוֹתֵר וְכַנַּ"ל.