ו

וְהֵם בְּחִינַת שׁוֹגֵג וּמֵזִיד שֶׁהֵם בְּחִינַת לָבָן וְעֵשָׂו, בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית ב, ט): "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע", וּבְחִינַת שִׁבְעִים עֲמָמִין שֶׁהוּא רַע לְגַמְרֵי, כִּי לָבָן הָאֲרַמִּי הוּא בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הָרַע שֶׁבַּתַּרְגּוּם, שֶׁהוּא עֵץ הַדַּעַת הַנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר שָׁם (סִימָן יט). שֶׁעַל־כֵּן לָבָן הָאֲרַמִּי קָרָא לוֹ (שָׁם לא, מז): "יְגַר שָׂהֲדוּתָא" (גַּל הָעֵדוּת), וְעַל־כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא קְלִפָּה קָשָׁה מְאֹד, כִּי קְלִפַּת עֵץ הַדַּעַת קָשָׁה מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן יֵשׁ בּוֹ טוֹב הַרְבֵּה, וְעַל־כֵּן לָבָן נִמְצָא בּוֹ טוֹב הַרְבֵּה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת שׁוֹגֵג, שׁוֹגֵג הוּא מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע מִבְּחִינַת תַּרְגּוּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ שָׁם בַּפָּסוּק "תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת" (חֲבַקּוּק ג, א), שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י כְּתַרְגּוּמוֹ, עַיֵּן שָׁם. אֲבָל עֵשָׂו הוּא זֻהֲמָא דְּדַהֲבָא בְּחִינַת רַע הַכּוֹלֵל שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מֵזִיד, כִּי הַמֵּזִיד הָאָדָם עוֹשֶׂה עַל־יְדֵי רְתִיחַת הַדָּמִים בְּזָדוֹן, בְּכַעַס, בִּרְצִיחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֵשָׂו כַּנַּ"ל. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא "מֵזִיד", עַל שֵׁם רְתִיחַת הַדָּמִים, בִּבְחִינַת (בְּרֵאשִׁית כה, כט): "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד", שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקַת עֵשָׂו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם (שָׁם כה, ל): "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה" וְכוּ'. אֲבָל הַשּׁוֹגֵג הָאָדָם עוֹשֶׂה עַל־יְדֵי כְּבֵדוּת, עַל־יְדֵי הַחֲלָבִים שֶׁהֵם בְּחִינַת לָבָן, שֶׁהֵם מַכְבִּידִים עַל הַגּוּף וְסוֹתְמִין דַּעְתּוֹ עַד שֶׁנּוֹפֵל לִבְחִינַת שֵׁנָה, בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁכְחָה. וְעַל־יְדֵי־זֶה שׁוֹכֵחַ וְעוֹשֶׂה הָאִסּוּר בְּשׁוֹגֵג. וְזֶה שֶׁמָּצִינוּ שֶׁבְּכָל מַסֶּכֶת כְּרִיתוֹת וּבִשְׁאָר מְקוֹמוֹת הַשַּׁ"ס דֶּרֶךְ הַתַּנָּא תָּמִיד כְּשֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּר מִשּׁוֹגֵג, הוּא מְצַיֵּר אוֹתוֹ בַּאֲכִילַת חֵלֶב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם (כְּרִיתוּת יא:): 'אָמְרוּ לוֹ: אָכַלְתָּ חֵלֶב וְכוּ'. וְכֵן בְּכָל הַמַּסֶּכֶת, עַיֵּן שָׁם. כִּי חֵלֶב הוּא בְּחִינַת לָבָן, בְּחִינַת שׁוֹגֵג, כַּנַּ"ל.

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים, שֶׁהַתְּשׁוּבָה קָשָׁה עַל הַשּׁוֹגֵג יוֹתֵר מֵעַל הַמֵּזִיד. וּבֶאֱמֶת, בְּוַדַּאי, הַמֵּזִיד אַף־עַל־פִּי־כֵן חָמוּר מְאֹד מִן הַשּׁוֹגֵג, אַךְ יֵשׁ בָּזֶה אֳפָנִים, כִּי בְּאֹפֶן אַחֵר קְלִפַּת לָבָן קָשָׁה מְאֹד, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִקְּלִפַּת עֵשָׂו, כִּי לָבָן בָּא בְּעָרְמָה וּבְמִרְמָה וּבְתַחְבּוּלוֹת עַד שֶׁמַּסְתִּיר וּמְעַרְבֵּב דַּעְתּוֹ וְאֵין יָכוֹל לִשְׁמֹר מִמֶּנּוּ כָּל־כָּךְ. וְזֶה בְּחִינַת הַשְּׁגָגוֹת שֶׁמַּכְשִׁילוֹ בְּלֹא דַּעְתּוֹ. וְעַל־כֵּן קָשֶׁה מְאֹד לָצֵאת מִמֶּנּוּ כִּי־אִם בְּסִיּוּעַ גָּדוֹל מִלְעֵלָּא, אֲבָל עֵשָׂו שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵזִיד שֶׁהוּא בָּא בִּרְצִיחָה, אֲזַי אֶפְשָׁר לַחֲגֹר מָתְנָיו וּלְהִתְגַּבֵּר, לִלְחֹם עִמּוֹ, לְהָרְגוֹ וּלְהַכְנִיעוֹ. אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.