ו

וְעַל־כֵּן בְּיוֹם שֶׁנִּבְנָה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נֶאֱמַר (שִׁיר הַשִּׁירִים א, א): שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה – 'לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ', כִּי עִקַּר בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ הוּא בִּשְׁבִיל הַשָּׁלוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ, שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם וְהַאַהֲבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה שׁוֹמֵעַ הַטּוֹב וְזוֹכֵר אֶת מַעֲלָתוֹ וְנַעֲשִׂין גֵּרִים שֶׁהֵם שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כַּנַּ"ל שֶׁהָיוּ בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶהוּ יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ וְכוּ' (שִׁיר הַשִּׁירִים א, ב), נְשִׁיקִין זֶה בְּחִינַת אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, כַּיָּדוּעַ (זֹהַר מִשְׁפָּטִים קכד:). הַיְנוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם וְאַהֲבָה, בְּחִינַת אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ - וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, בָּא יִתְרוֹ וְנִתְגַּיֵּר בָּא רָחָב וְנִתְגַּיְּרָה וְכוּ', כִּי עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם בְּחִינַת נְשִׁיקִין, בְּחִינַת אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים כַּנַּ"ל.