ג

וְאָז כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַשְׁלִים הָאֱמוּנָה עַל־יְדֵי שְׁנֵי תִּקּוּנִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם לִמּוּד פּוֹסְקִים וְתַעֲנִית, שֶׁהֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הַדַּעַת וְהָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. שֶׁשְּׁנֵיהֶם כְּלוּלִים בְּתִקּוּן הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. אָז דַּיְקָא זוֹכִין לַאֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזּוֹכִין עַל יָדָהּ לְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אַפִּין בְּאַפִּין כַּנַּ"ל, כִּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ הֵם שֹׁרֶשׁ הַדַּעַת וְהָאֱמוּנָה שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֶחָד בֶּאֱמֶת, כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן נִקְרֵאת הָאֲכִילָה עַל שֵׁם הָאֱמוּנָה וְעַל שֵׁם הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים לז, ג): "וּרְעֵה אֱמוּנָה", וּכְתִיב (שִׁיר הַשִּׁירִים ה, א): "אִכְלוּ רֵעִים" - 'תְּרֵין רֵעִין' וְכוּ' (זֹהַר וַיִּקְרָא ד.), שֶׁהֵם חָכְמָה וּבִינָה, בְּחִינַת דַּעַת. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן עז), שֶׁהָאֲכִילָה הִיא בְּחִינַת דַּעַת, כִּי דַּעַת דִקְדֻשָּׁה וֶאֱמוּנָה הַכֹּל אֶחָד, וְכַנַּ"ל.