ח

וְזֶה בְּחִינַת דְּרִיכַת הַקֶּשֶׁת בְּלַ"ג בָּעֹמֶר. כִּי דִּבּוּרֵי לָשׁוֹן הָרָע שֶׁמְּשִׂימִין מַחֲלֹקֶת, הֵם בְּחִינַת (תְּהִלִּים יא, ב): "כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר וְכוּ', כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל". וּלְהִפּוּךְ, דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת (שְׁמוֹת יז, יב): "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" וְכוּ' הֵם בְּחִינַת קֶשֶׁת וְחִצִּים – (בְּרֵאשִׁית מח, כב): "בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" וְכוּ' (תִּקּוּנֵי־זֹהַר, תִּקּוּן יג, כט:): 'זַכָּאָה מָאן דְּיָדַע לְזָרְקָא חִצִּים' (אַשְׁרֵי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִזְרֹק חִצִּים). כִּי זֶה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיִּזְדַּכֵּךְ הָאֲוִיר עַד שֶׁיִּפְרַח הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ לְהַטּוֹב הַכָּבוּשׁ כְּמוֹ חֵץ מֵהַקֶּשֶׁת, עַד שֶׁיִּשְׁמַע הַטּוֹב וִיפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ שֶׁל הַסִּטְרָא־אַחֲרָא וְיֵצֵא הַטּוֹב מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם.