ה

וְעַל־כֵּן נוֹהֶגֶת מִצְוַת חַלָּה גַּם בְּזֶה הַזְּמַן אֲפִלּוּ בְּחוּץ־לָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרַת חַלָּה מִיִּשְׂרָאֵל (יוֹרֶה דֵּעָה, סִימָן שכב, סְעִיף ג), מַה שֶּׁאֵין כֵּן תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שֶׁאֵין נוֹהֲגִין בְּחוּץ־לָאָרֶץ כְּלָל, כִּי חַלָּה מֵחֲמַת שֶׁהִיא בְּסוֹף גְּמַר הַלֶּחֶם, שֶׁאָז עִקַּר הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן שֶׁמֵּאִיר בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הַנִּיצוֹצוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַגָּלוּת כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן נוֹהֶגֶת גַּם עַתָּה בְּחוּץ־לָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרַת חַלָּה מִיִּשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה גַּם עַתָּה בְּמִצְוַת חַלָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁאָנוּ כְּבוּשִׁים בַּגּוֹלָה כָּל כָּךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין אָנוּ לְחַזֵּק אֶת עַצְמֵנוּ בֶּאֱמוּנָה בַּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְלֵידַע כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אִתָּנוּ וְעִמָּנוּ וְכוּ', וַעֲדַיִן הָרָצוֹן חָפְשִׁי, וְאָנוּ יְכוֹלִין לְהִתְחַזֵּק עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נְבָרֵר כָּל הַבֵּרוּרִין וְתָבֹא הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל וּבִפְרָט, וְיִתְקַיֵּם "וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹקֵינוּ" כַּנַּ"ל, שֶׁכָּל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי מִצְוַת חַלָּה, שֶׁמַּפְרִישִׁין הָרֵאשִׁית לַכֹּהֵן שֶׁכָּלוּל מִבֵּן וְתַלְמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן וְכוּ', כַּנַּ"ל: