א

עַל־פִּי מַה שֶּׁמְּבֹאָר בְּסוֹף סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הַנִּדְפָּס אֵצֶל הַמַּעֲשִׂיּוֹת בְּדַף ט"ו (שִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן צו): 'רָאוּי לְאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת בָּעוֹלָם הַבָּא' וְכוּ', עַיֵּן שָׁם מֵעִנְיַן הַשַּׁ"י עוֹלָמוֹת שֶׁהֵם שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בָּהֶם כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַשְׁמִיט אֶת עַצְמוֹ מִתַּאֲוַת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו, וְאֵלּוּ הַשַּׁ"י עוֹלָמוֹת נִבְנִין מִמַּחֲלֹקֶת, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק דָּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת אֲפִלּוּ הַחוֹלְקִים עָלָיו, וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהִיא בְּחִינַת "חַלֻּקֵי אֲבָנִים" (שְׁמוּאֵל־א' יז, מ) וְכוּ', וּבוֹנֶה מֵהֶם בָּתִּים בִּבְחִינַת שְׁלוֹם בַּיִת, וּמֵהַבָּתִּים נַעֲשִׂין עוֹלָם, עַד שֶׁנַּעֲשִׂין שַׁ"י עוֹלָמוֹת, בְּחִינַת (משלי ח, כא): "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ". עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב: