א

עִנְיַן נֶדֶר וּשְׁבוּעָה שֶׁהוּא דְּבַר פֶּלֶא מְאֹד, שֶׁהָאָדָם יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ מִצְוֹת וַעֲבֵרוֹת חֲדָשׁוֹת מַה שֶּׁלֹּא נִזְכָּר בַּתּוֹרָה, כְּשֶׁאוֹסֵר עַל עַצְמוֹ אֲכִילַת בָּשָׂר בְּנֶדֶר אוֹ שְׁבוּעָה - אֲזַי זֶה הַבָּשָׂר הַמֻּתָּר מִן הַתּוֹרָה נֶאֱסָר עַתָּה עָלָיו בְּאִסּוּר חָמוּר כְּכָל הָאִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה. וְכֵן לְהֵפֶךְ - כְּשֶׁמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לֶאֱכֹל בָּשָׂר זֶה, אֲזַי חִיּוּב וּמִצְוָה עָלָיו לֶאֱכֹל דַּוְקָא. נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה יָכוֹל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ תּוֹרָה חֲדָשָׁה, דְּהַיְנוּ לֶאֱסֹר הַמֻּתָּר וּלְחַיֵּב עַצְמוֹ בְּחִיּוּב מַה שֶּׁאֵינוֹ מְחֻיָּב [רַק שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַתִּיר אֶת הָאִסּוּר בְּשׁוּם אֹפֶן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק (בַּמִּדְבָּר ל, ג): "לֶאְסֹר אִסָּר" וְכוּ']: