א

עַל־פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל עַל פָּסוּק (בַּמִּדְבָּר כא, יח): "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים" וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב (בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן עב).

וְהַכְּלָל, שֶׁעִקַּר הַתְּחִיָּה שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד יִהְיֶה רַק לְהַשִּׁפְלוּת, שֶׁהַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא יִהְיֶה נֶחֱיָה וְיָקוּם בַּתְּחִיָּה, כִּי עִקַּר הַחַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל לֶעָתִיד יִהְיֶה רַק לְהַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְחַיִּים נִצְחִיִּים הַנַּ"ל זוֹכִין עַל־יְדֵי בּוּשָׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁזּוֹכִין לְזֹאת הַבּוּשָׁה עַל־יְדֵי בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין שֶׁמִּתְנוֹצְצִים עַל־יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת שֶׁמִּסְתַּכֵּל בּוֹ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כְּשֶׁזּוֹכִין לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִמּוֹ, עַיֵּן שָׁם כָּל זֹאת הֵיטֵב. וּכְשֶׁזּוֹכִין לְבוּשָׁה אֲזַי מִתְבַּיְּשִׁין אֲפִלּוּ לְהוֹשִׁיט הָאֹכֶל לְפִיו, כִּי "מָאן דְּאָכִיל דְּלָאו דִּילֵיהּ בָּהִית לְאִסְתַּכּוּלֵי בְּאַפֵּיהּ" וְכוּ' (מִי שֶׁאוֹכֵל אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו [בִּפְנֵי בָּעַל הַבַּיִת[) (יְרוּשַׁלְמִי עָרְלָה, פֶּרֶק א, הֲלָכָה ג). וְעַל־יְדֵי הַבּוּשָׁה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים, וְעִקַּר הַחַיִּים נִצְחִיִּים הוּא רַק לְהַשִּׁפְלוּת - שֶׁהַשִּׁפְלוּת נֶחֱיָה וְזוֹכִין לַשִּׁפְלוּת שֶׁל מֹשֶׁה וְכוּ' וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב הֵיטֵב: