י

וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן הָיָה עַל־יְדֵי מָרְדְּכַי שֶׁקָּרַע אֶת בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר (אֶסְתֵּר ד, א), כִּי יָדַע שֶׁעִקַּר הַפְּגָם בְּעִנְיַן הַבְּגָדִים כַּנַּ"ל, וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה (שָׁם), כִּי אֵין תַּקָּנָה נֶגֶד רִבּוּי הַמְּנִיעוֹת הַבָּאִים מִבְּגָדִים הַצּוֹאִים, כִּי אִם לְהַשְׁפִּיל עַצְמוֹ עַד עָפָר, וּלְהַפְשִׁיט בִּגְדֵי גַּאֲוָתוֹ, וְלִזְעֹק מְאֹד מְאֹד לַהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה כְּמוֹ מָרְדְּכַי – "עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם" (אֵיכָה ג, נ), כְּמוֹ שֶׁזָּכָה מָרְדְּכַי אַחַר־כָּךְ עַל־יְדֵי תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל פּוּרִים שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אֶסְתֵּר ח, טו): וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת, בְּחִינַת תִּקּוּן הַלְּבוּשִׁים וְהַבְּגָדִים, בְּחִינַת תְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית, שֶׁהֵם עִקַּר תִּקּוּן הַבְּגָדִים, כִּי צִיצִית הֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁמְּצָרְפִין הַצַּדִּיקִים לְטוֹבָה בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל, כִּי הֵם בְּחִינַת חֲלוּקָא דְּרַבָּנָן. וְזֶה בְּחִינַת "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ" (דְּבָרִים כב, יב), שֶׁנִּכְתָּב אֵצֶל פָּרָשַׁת כִּלְאַיִם, כִּי צִיצִית הֵם תִּקּוּן בְּחִינַת כִּלְאַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִפְּגַם הַבְּגָדִים, כַּנַּ"ל: