וְעַל־כֵּן הָיָה מַפֶּלֶת הָמָן בְּט"ז נִיסָן, כִּי אָז נִתְלָה (מְגִלָּה טו. וּבְרַשִׁ"י דִּבּוּר הַמַּתְחִיל 'יוֹם טוֹב'), כִּי עַל־יְדֵי 'תְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין' שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, עַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁלָם הַדַּעַת וְנִתְתַּקֵּן פְּגַם תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהִיא בְּחִינַת פְּגַם הַדַּעַת, פְּגַם זֻהֲמַת מִצְרַיִם. וְזֶהוּ בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם. כִּי מַפֶּלֶת הָמָן עֲמָלֵק שֶׁיְּנִיקָתוֹ מֵהַדַּעַת הוּא עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.
וְעַל־כֵּן כַּמָּה וְכַמָּה אֻמּוֹת שֶׁבָּאוּ עַל יִשְׂרָאֵל הָיָה לָהֶם מַפָּלָה גְּדוֹלָה בַּלַּיְלָה הַזֶּה שֶׁל קְצִירַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (עַיֵּן וַיִּקְרָא רַבָּה כח, ו), כִּי כֹּחַ כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתָם חַס וְשָׁלוֹם הוּא עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹנֶקֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא מֵהַדַּעַת וְהָרַחֲמָנוּת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין הַמֹּחִין בִּבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, בְּחִינַת דִּינִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מִתְגַּבְּרִים חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי עֹמֶר שְׂעוֹרִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתִּקּוּן לָזֶה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה הֵם נִכְנָעִים וְנוֹפְלִים: