יז

וּבִבְחִינָה זֹאת יֵשׁ כַּמָּה חִלּוּקִים אֲפִלּוּ בֵּין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים מְאֹד אֲבוֹת הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר (וַיֵּרָא קו.): הַחִלּוּק שֶׁבֵּין נֹחַ וְאַבְרָהָם וּמֹשֶׁה, שֶׁמֹּשֶׁה זָכָה לְהַמְתִּיק כָּל תֹּקֶף הַדִּינִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם וּמָסַר נַפְשׁוֹ וְהִצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת בְּחִינָה זֹאת יִהְיֶה נִגְמָר עַל־יְדֵי מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ עֲדַיִן בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל וְסָבִיל מַרְעִין (וְסָבַל צָרוֹת) בַּעֲדָם כָּל יְמֵי הַגָּלוּת, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת שֶׁלּוֹ שֶׁיַּמְתִּיק כָּל הַדִּינִים מִיִּשְׂרָאֵל וִיבַטֵּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע וְיָבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, וְיָשִׁיב כָּל יִשְׂרָאֵל לַהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר עֲבוֹדַת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ לְהַמְתִּיק שֹׁרֶשׁ הַדִּין הָעֶלְיוֹן לְמַעְלָה לְמַעְלָה, עַד שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ מִמֵּילָא כָּל הַדִּינִין שֶׁלְּמַטָּה וְכָל הַיְצָרִין רָעִים שֶׁיּוֹנְקִים מֵהֶם, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל לַהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְתָבֹא הַגְּאֻלָּה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נט, כ): "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב", בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן: