טז

אָמַר: עִנְיַן עַיִן הָרָע הוּא, כִּי יֵשׁ כֹּחַ מַמָּשׁ בְּהָרְאִיָּה. כִּי כֹּחַ הָרְאוּת הוֹלֵךְ לַחֲבֵרוֹ וּמַזִּיקוֹ כְּשֶׁעֵינוֹ רָעָה. כִּי הָרְאִיָּה הוּא כֹּחַ מַמָּשׁ, שֶׁהוֹלֵךְ כֹּחַ הָרְאוּת וּפוֹגֵעַ בְּהַדָּבָר הַנִּרְאֶה. וּכְשֶׁעֵינוֹ רָעָה מַזִּיק בִּרְאִיָּתוֹ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן נִדָּה כְּשֶׁתִּסְתַּכֵּל בַּמַּרְאָה יִמָּצֵא שָׁם רֹשֶׁם דָּם כַּמּוּבָא (רַמְבַּ"ן וַיִּקְרָא יח פָּסוּק יט): (שם, רמב.)