טו

וְאַף שֶׁרְצוֹנִי חָזָק מְאֹד לֵרָאוֹת בְּכָל עֵת עִם אַחִים אֲהוּבִים כָּאֵלּוּ – אֲשֶׁר אַהֲבַתְכֶם תְּקוּעָה בְלִבִּי, וַאֲנִי אֹהֵב אֶתְכֶם בְּאַהֲבָה עַזָּה – אֲשֶׁר כָּל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת רִשְׁפֵּי אַהֲבַת לְבָבֵנוּ; עַל־כֵּן רְצוֹנִי חָזָק, אַךְ אֵינִי יָכוֹל עֲדַיִן לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל: (שם, טז.)