שִׂיחוֹת מְר׳ יִשְׂרָאֵל אוֹדֶסֶר

(סָבָּא וְהַחֲבֵרִים שָׂרִים:) "בִּרְאוֹתָם יָחַד, בִּרְאוֹתָם יָחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכַי..." מַה זֶה יָחַד? אַחְדוּת וְאַהֲבָה. יָחַד ־ שֶּׁנִּתְקַבֵּץ יָחַד בְּשָׁלוֹם וְאַהֲבָה, אָז יִּתְגַּלֵּה רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם! (סָבָּא שַׂר:) "בִּרְאוֹתָם יָחַד, בִּרְאוֹתָם יָחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכַי" ־ זֶה מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק, "וּמָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי..." ["לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה"] "לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה", נוּ... (סָבָּא שַׂר:) "תְּשׁוּעָתָם הָיִיתָ לָנֶצַח, וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וַדוֹר, לְהוֹדִיעַ, לְהוֹדִיעַ, לְהוֹדִיעַ... שֶׁכָּל קֹוֵויךָ לֹא יֵבוֹשׁוּ וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ..." נוּ, נִשְׁמַע?...: (קלטת G 0 סוף צד ב.)

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה... הוּא רָאָה שֶׁהֵם דּוֹאֲגִים (חַיַּי מוֹהֲרַ"ן ריח), הוּא הָיָה לִפְנֵי, לִפְנֵי הַהִסְתַּלְּקוּת, אָז אָמְרוּ... אָז הָיוּ...: "מַה? מַה, מַה נַעֲשֶׂה? [זֶה] מִי מִי מִי, מִי יִתֵּן לָנוּ חַיִּים? מִי מִי, מִי יְרָחֵם עָלֵינוּ? מִי מִי... מִי? מִי, מִי יְרַפֵּא אוֹתָנוּ? מַה יִהְיֶה אִתָּנוּ?" כֵּן, אָז אָמַר רַבֵּנוּ... הֵם דָּאֲגּוּ מְאֹד, אָז אָמַר לָהֶם: "מַה אָתֶם דּוֹאֲגִים? כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, אָתֶם דּוֹאֲגִים?!" וְגַם אָמַר כַּמָּה שִׂיחוֹת בָּזֶה (שָׁם, ריח): "אִם אָתֶם תִּהְיוּ, אִם אָתֶם תִּהְיוּ בְּיַחַד, אֲנִי אֶהְיֶה אִתְכֶם; אָז מַה אָתֶם דּוֹאֲגִים?" (סָבָּא צוֹחֵק) אָז הוּא אִתָּנוּ! אִם אֲנַחְנוּ, אִם אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים לִבֵּנוּ לַתוֹרָה, לְהַאֶמֶת, לְאוֹר הָאֶמֶת, אָז אֲנַחְנוּ עִנְיַן אַחֵר, נַעֲשֶׂה עִנְיַן אַחֵר לְגַמְרֵי מִן הָעוֹלָם: (קלטת של סבא באמריקא, 114 א'.)

כְּשֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ נָסַעְתִּי לִירוּשָׁלַיִם, וִירוּשָׁלַיִם הִיא עִיר שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, גְּאוֹנִים, צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, אֲבָל עַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אוֹמְרִים כְּאִלּוּ הֵם רְשָׁעִים וְנִכְנָעִים. אֲבָל כָּל דִּבּוּר שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הִרְגַּשְׁתִּי אֱמֶת כָּזֶה.. רָאִיתִי וְהֵבַנְתִּי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי חָכְמָה וְשֵׂכֶל לְהָבִין. אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַב נַפְתָּלִי כֹּהֵן, הוּא הָיָה חָכָם גָּדוֹל וּמַשְׂכִּיל, וְהָיָה בַּנַּאי, הָיָה יָכוֹל לִבְנוֹת בָּתִּים גְּדוֹלִים וְהוּא בָּנָה בֵּית־כְּנֶסֶת. אֲנִי שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת עִם הַיֵּצֶר הָרָע, וְהוּא אָהַב לְדַבֵּר אִתִּי, הוּא רָאָה אֶת הַתְּמִימוּת וְהָאֱמֶת שֶׁלִּי, אָז הוּא אָהַב אוֹתִי מְאֹד. אֲבָל הָיָה בֵּינֵינוּ מֶרְחָק גָּדוֹל, הוּא הָיָה כְּבָר זָקֵן וְהָיָה בֶּן־תּוֹרָה וַאֲנִי פָּשׁוּט. וְהוּא דִּבֵּר אִתִּי, הוּא לֹא אָהַב לְדַבֵּר הַרְבֵּה אֲבָל הָיָה בְּהַדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ חָכְמָה קְדֻשָּׁה וְהוּא הִכְנִיס בִּי רוּחַ חָדָשׁ ־ זֶה עִנְיַן רַבֵּנוּ. הוּא הֵאִיר בִּי אוֹר גָּדוֹל לֵידַע מַה זֶּה אֱמוּנוֹת כָּזְבִיוֹת וּמַה זֶּה רַבֵּנוּ. עַד שֶׁזָּכִיתִי לֵידַע לְהָבִין עִנְיַן הָאֱמוּנוֹת הַכָּזְבִיּוֹת, כִּי אִם לֹא הָיִיתִי מֵבִין הָיָה לִי צָרָה גְּדוֹלָה בְּהַלֵּב, יֵשׁ בְּלִבִּי פְּגָם, מוּם. נוּ, מָה עוֹשִׂים? וּבָרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר לִי שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בִּירוּשָׁלַיִם הָיָה לִי לְנֶחָמָה וִישׁוּעָה, יְשׁוּעָה וְנֶחָמָה. הָאֶמֶת הוּא נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם ־ וְנַהֲפֹךְ הוּא, אָמַרְתִּי עַל עַצְמִי: "מִי אַתָּה, מָה אַתָּה יוֹדֵעַ, מָה אַתָּה מֵבִין?" אֲבָל הָאֶמֶת ־ לֹא, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ לְיִשְׂרָאֵל בֶּער גַּם־כֵּן... כָּל דִּבּוּר שָׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ, רַבִּי נָתָן בַּעֲלָהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל גִּיטֶעלֶ'ה שֶׁנָּשָׂא אוֹתָהּ אַחֲרֵי הַפְּטִירָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, הַתְּמִימוּת שֶׁלּוֹ, הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, הַפָּנִים שֶׁלּוֹ, אֲנִי רָאִיתִי שֶׁכֻּלָּם הֵם לֹא כְּלוּם עִם הַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם עִם הַכֹּל לְעוּמַת רַבִּי נָתָן, שֶׁזֶּה עוֹבֵד הַשֵּׁם. וַאֲנִי הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם וְקִבַּלְתִּי מִזֶּה דִּבּוּר, מִזֶּה דִּבּוּר, וְזֶה הָיָה נִכְנָס בְּלִבִּי, וּבָאתִי לִטְבֶרְיָה עִם סְחוֹרָה חֲדָשָׁה, עִם נִגּוּנִים חֲדָשִׁים וְיִשְׂרָאֵל בֶּער חָדָשׁ, זֶה לֹא יִשְׂרָאֵל בֶּער שֶׁמִּקֹּדֶם, אָז כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בֶּער הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם: (ישראל סבא, אמונות כוזביות. )

אֲנִי מָצָאתִי סֵפֶר כָּזֶה מֵהַדְּפוּס שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, יֹפִי כָּזֶה וּכְרִיכָה כָּזֶה.. וְהַמּוֹכֵר נָתַן לִי, הוּא הֵבִין שֶׁאֲנִי צָרִיךְ מְאֹד אֶת זֶה הַסֵּפֶר וְהָיָה לוֹ מִלְחָמָה חֲזָקָה בַּלֵּב, אִם הוּא מוֹכֵר לִי אֶת הַסֵּפֶר ־ אֵין אַחֵר. הוּא הָיָה יָכוֹל לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה כִּי לֹא הָיָה לְהַשִּׂיג, אָז לֹא הִדְפִּיסוּ, כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁלֹּא מַדְפִּיסִים סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב כִּי לֹא קוֹנִים. 'לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת', מִי יַגִּיד 'לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת'? גַּם־כֵּן הָיָה לִי 'לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת' מִכַּמָּה דְּפוּסִים מִחוּץ לָאָרֶץ, הָיָה כָּל־כָּךְ יֹפִי הַדְּפוּס. יֹפִי כָּזֶה, חֵן כָּזֶה, הִתְעוֹרְרוּת כָּזֶה... הָיָה לִי כַּמָּה סְפָרִים, שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה סְפָרִים, אֲבָל אֲנִי קָנִיתִי וְנָתַתִּי וְלֹא נִשְׁאַר לִי אֶחָד. נָתַתִּי מַתָּנָה לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, לְבַר־מִצְוָה, לְחָתָן וּלְעוֹד אֵרוּעִים. נָתַתִּי מַתָּנוֹת וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי בְּלִי. אֲנִי אָהַבְתִּי אֶת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, "מַה, יֵּשׁ לוֹ בַּר־מִצְוָה וַאֲנִי לֹא אֶתֵּן לוֹ מַתָּנָה?" כֶּסֶף אֵין לִי, אָז לָקַחְתִּי סֵפֶר 'לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת', וְנָתַתִּי אוֹתוֹ...: (ישראל סבא, חלום הקצין.)

הַמַּעֲשֶׂה מֵ"הַנִּפְטָר"

שְׁמוֹ בָּרוּךְ, הוּא סִפֵּר לְאַהֲרֹן פַּץ וּלְכֻלָּם... הוּא בָּא גַּם כֵּן וְהוּא סִפֵּר לָהֶם, מַה עָשִׂיתִי, מַה שֶׁעָשִׂיתִי עִמּוֹ. (סָבָּא צוֹחֵק) הָיָה נִסִּים אֵיךְ... אֵיךְ הוּא בָּא אִתִי לִטְבֶרְיָה. וְאִשְׁתִּי אָמְרָה לִי: "מַה?... מַה נַעֲשֶׂה? אֵין לִי לֶחֶם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים, וְאֵיךְ נִתֵּן לוֹ אוֹכֵל?" . נוּ, וְהוּא הָיָה אֶצְלִי זְמַן רַב וְאָכַל וְשָׁתָה וְהָיָה לוֹ רְפוּאָה, רְפוּאָה כָּזֶה כְּאִלּוּ הוּא יָחִיד בְּדוֹרוֹ! כֵּן, זֶה שְׁמוֹ בָּרוּךְ, וְהוּא הָיָה מֶסָפֵּר לָהֶם כָּל הָעִנְיָן שֶׁל "הַנִּפְטָר". אֲנִי חָשַׁבְתִּי, אֵין מַה לְדַבֵּר, הוּא אָמַר לִי: "לֵךְ מִמֶּנִּי... לֵךְ מִמֶּנִּי! לֵךְ מִמֶּנִּי!". הוּא לֹא רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ, מַה זֶה? הוּא הָיָה לִיטָאִי! אֲבָל אֲנִי לֹא עָזַבְתִּי אוֹתוֹ וְדִבַּרְתִּי אִתוֹ, וְהוּא הִתְחִיל... [לִשְׁמֹעַ, לְקַבֵּל] הוּא הִתְחִיל לְהָבִין, לְהָבִין, לְהָבִין אֶת זֶה שֶּׁאֵין לוֹ רְפוּאָה, אָז הֵבֵאתִי אוֹתוֹ לִטְבֶרְיָה, וְבֶּטְבֶרְיָה קִבֵּל רְפוּאָה. הוּא מְפֻרְסָם בִּטְבֶרְיָה, בָּרוּךְ! בָּרוּךְ זֶה... אַנִי לֹא מְסַפֵּר גֻּזְמָאוֹת, כָּכָה הָיָה! אֲנִי יָצָאתִי עַל הַמִּרְפֶּסֶת, רָאִיתִי "נִפְטַר", נִבְהַלְתִּי מְאֹד! הִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר עִם "הַנִּפְטָר": "מַה? מַה זֶה אִתְךָ? מַה?" הוּא אָמַר לִי: "אַל תְּדַבֵּר אִתִּי, אַתָּה לֹא יָכוֹל לַעָזוֹר לִי, לֵךְ מִכָּאן! לֵךְ מִמֶּנִּי! אֲנִי מְחַכֶּה בְּכָל רֶגַע לְהוֹצִיא הַנְּשָׁמָה, מַה, מַה, מַה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי? לֵךְ! לֵךְ!" ־ וַאֲנִי לֹא עָזַבְתִּי אוֹתוֹ וְלָקַחְתִּי אוֹתוֹ עִמִּי... עִמִּי לִטְבֶרְיָה, וְנִכְנַס לִטְבֶרְיָה וּשְׁמוֹ הָיָה בָּרוּךְ, וְכָל טְבֶרְיָה כְּבָר, כְּבָר יָדְעָהּ שֵׁאָנִי הֵבֵאתִי אוֹרֵחַ ־ בָּרוּךְ! ... אוֹי, אוֹי, אוֹי, כְּבָר טוֹב שְׁאָנִי מֶסָפֵּר אֶת זֶה, עַל־כָּל־פָּנִים שֶׁיִּשָּׁאֵר כְּבָר בָּעוֹלָם. אֶינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם הוּא חָי, אִם הוּא... אִם "הַנִּפְטָר" הוּא חָי. הוּא הִתְחַתֵּן, עָשָׂה שִׁדּוּךְ טוֹב וְהָיָה לוֹ בָּנִים וְהָיָה לוֹ פַּרְנָסָה טוֹבָה, הַסּוֹכֵן הָרָאשִׁי שֶׁל "עֵלִית". כְּשֶׁרָאָה.. כְּשֶׁהוּא... אֲנִי בָּאתִי לִירוּשָׁלַיִם, וְהוּא רָאָה אוֹתִי, אָז הוּא הָיָה ־ מְצַחֵק גָּדוֹל בֵּינֵינוּ. אֲנִי הֵבֵאתִי לִטְבֶרְיָה "נִפְטַר", וְ... [וְהוּא] יִחְיֵה בָּזֶה... בִּטְבֶרְיָה. [תְּחִיַּת הַמֵּתִים!] הוּא... הוּא הָיָה לִיטָאִי, וַאֲנִי... וַאֲנִי רָקַדְתִּי אִתוֹ בָּבַּיִת שֶׁלִּי. זֶה הָיָה מַעֲשֵׂה נּוֹרָא, שְׁאָנִי לֹא, לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁהוּא יִתְרַצֶּה לִשְׁמוֹעַ. "לֵךְ! לֵךְ! לֵךְ! אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת! מַה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי? אֲנִי... אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּכָל רֶגַע לְהוֹצִיא הַנְּשָׁמָה, לֵךְ מִמֶּנִּי!" מַעֲשֵׂה כָּזֶה! כֵּן. אָז הַסּוֹחֵר שֶׁל "עֵלִית" אָמַר, אָמַר ל... אָמַר לוֹ לַ"עֵלִית", הַבַּעַל הַבַּיִת: "אִישׁ נֶאֱמָן כָּזֶה לֹא רָאִיתִי בְּחַיָּי!" אָז הוּא (הַבַּעַל הַבַּיִת) אָמַר: "אֲנִי צָרִיךְ... אֲנִי צָרִיךְ אִישׁ כָּזֶה!" וְהוּא לָקַח אוֹתוֹ. אֲנִי הֵבֵאתִי... כָּל טְבֶרְיָה פָּחֲדוּ מֵ"הַנִּפְטָר" שֶּׁהֵבֵאתִי לִטְבֶרְיָה. "הַנִּפְטָר" הַזֶּה הָיָה לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה; אֵיךְ נַעֲשֶׂה דָּבָר כָּזֶה?! הוּא שָׁאַל אוֹתִי: "יֵשׁ לְךָ בְּרָגִים?" "הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ הַכֹּל!" אָז הוּא שֹׁמֵעַ, אָז הוּא הָלַךְ, ו... הוּא בָּא, הוּא בָּא אִתִי לִטְבֶרְיָה וְרַקָדְנוּ שְׁנֵינוּ בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ, כָּל הַלַּיְלָה רַקָדְנוּ וְשַׂמְחֵנוּ, וְהָיָה בִּטְבֶרְיָה שַׁבָּת שָׂמֵחַ. וְהוּא הָיָה כָּל־כָּךְ מָסוּר לִי, הַדִּבּוּרִים שֶּׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ נִכְנְסוּ בְּלִבּוֹ וְעֲשׂוּ... וְעֲשׂוּ פְּעֻלּוֹת, כֵּן. [בָּרוּךְ הַשֵּׁם!] (חָסֵר)... הוּא הָיָה אֶצְלִי זְמַן רַב, כֵּן, בְּכָל יוֹם מְחַכֶּה וּמְצָפֵּה מָתַי יָבוֹא "מַלְאַךְ הָמָוֵת"... אֵינוֹ רוֹצֶה לָבוֹא. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: "אֲנִי יוֹדֵעַ מִצַּדִּיק, שֶׁיִּהְיֶה לְךָ רְפוּאָה!" כֵּן, וְהוּא קִבֵּל אֶת זֶה וְנַעֲשֶׂה [אֶת זֶה]. הָיָה "הַנִּפְטָר" הַזֶּה, עַד ש... עַד, עַד שֶּׁהֵבֵאתִי אוֹתוֹ לִטְבֶרְיָה, אַל תִּשְׁאַל! (חָסֵר)... הָיָה לוֹ אִמָּא, אִמָּא זְקֵנָה גְּדוֹלָה, וְהוּא תָּמָךְ בָּהּ, זֶה אִמָּא! מַה? הוּא נָתַן לָהּ כַּמָּה, כַּמָּה, [הוֹצָאוֹת שֶׁהִיא רוֹצָה], כֵּן, כֵּן. וְהוּא בִּקֵּשׁ אוֹתִי בְּתַחֲנוּנִים: "עָזוֹב אוֹתִי! מַה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי? אֲנִי... אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּכָל רֶגַע לְהוֹצִיא הַנְּשָׁמָה, וְאַתָּה לֹא, לֹא, לֹא, לֹא, לֹא נוּ... לֹא נוֹתֵן לִי אֶת זֶה". אָמַרְתִּי לוֹ: "אֲנִי יוֹדֵעַ מִצַּדִּיק קָדוֹשׁ כָּזֶה, שֶׁיִּהְיֶה לְךָ רְפוּאוֹת". אֲנִי אָמַרְתִּי בְּכָל לֵב! - נִכְנַס לְלִבּוֹ, כֵּן. ... [הִתְנַגְּדוּת] הוּא רָצָה לָמוּת, וַאֲנִי לֹא מָכִּיר אוֹתוֹ. ...: וְכֵן עוֹד וְעוֹד... הֶבֵאתִי לִטְבֶרְיָה אֶת, אֶת בָּרוּךְ, אֶת ה... זֶה, כֵּן [כֵּן, שֶׁהָיָה לוֹ מַחֲלַת הַשִּׁכְחָה] כֵּן. וְהָיָה, הָיָה כָּל הָעִיר (אוֹמְרִים:) "יִשְׂרָאֵל בֶּער הֶבִיא... הֶבִיא לִטְבֶרְיָה אוֹרֵחַ עַל..." זֶה לֹא יְרוּשָׁלַיִם, זֶה עִיר קְטַנָּה, כּוּלָּם יָדְעוּ מַה, מַה, כָּל... כָּל מַה שֶׁעָבַר... כֵּן, וְהֵם הִתְפַּלְּאוּ, "אֵיךְ הָאִשָּׁה... אֵיךְ הָאִשָּׁה אֵין לָהּ, אֵין לָהּ חֲתִיכַת לֶחֶם, וְהוּא..." וַאֲנִי הָלַכְתִּי לִירוּשָׁלַיִם וְהֵבֵאתִי בִּמְקוֹם כֶּסֶף הֵבֵאתִי אוֹרֵחַ!... זֶה הַכֹּל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כֵּן, זֶה הָיָה הַכֹּל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, הַכֹּל הָיָה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, רָקַדְתִּי, שָׂמַחְתִּי, הָיָה... וְהָיִיתִי בְּשִׂמְחָה, קִדּוּשׁ הַשֵּׁם...:

[אַתָּה אָמַרְתָּ לִי פַּעַם שְׁאַתָּה עָשִׂיתָ "תְּקִיעַת כַּף" (עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קַרְדוֹנֶר)... וְהוּא זָרַק אוֹתְךָ מֵהַחַלּוֹן לַכְּלָבִים?] כֵּן! זֶה... מַה? הוּא סָגַּר אֶת הַבַּיִת, הַלַּיְלָה אֲנִי לֹא הוֹלֵךְ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, בְּלֵיל שַׁבָּת, כֵּן. נוּ, וַאֲנִי יֵשׁ לִי "תְּקִיעַת כַּף" עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל לַיְלָה... שֶׁכָּל יוֹם וְכָל לַיְלָה, צְרִיכִים לְהִתְרָאוֹת, וְאֵיךְ יִהְיֶה? מַה יִהְיֶה?... עַל־כָּל־פָּנִים, בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, הוּא לֹא יָדַע, בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הוּא חָשַׁב: "כְּבָר רַבִּי יִשְׂרָאֵל יָשֵׁן, וַאֲנִי צָרִיךְ לִישׁוֹן", אָז הוּא נָתַן לִי, פַּתַח אֶת הַבַּיִת וְנָתַן לִי לֲצֵאת, כֵּן, אֲבָל הוּא שָׁמַר עָלַי וְהוּא, הוּא, וְהוּא שׁ... הוּא רָאָה שֶׁאֲנִי בּוֹרֵחַ, כֵּן, שֶׁאֲנִי בּוֹרֵחַ, אָז הוּא, הוּא מֵבִין שֶׁאֲנִי בּוֹרֵחַ לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, (אָז) הוּא בָּרַח... אוֹי... הוּא בָּרַח (רָדַף) אַחֲרַי, אוֹי, אוֹי, אוֹי... וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הִתְרַאֵנוּ!: (קלטת מס' 33 G א.)

אֲנִי רוֹצֶה בְּכָל לִבִּי וְנַפְשִׁי שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יִזְכֶּה לְכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁצָּרִיךְ. נוּ, מְחֻיָּבִים לְהִתְפַּלֵּל עַל הָעוֹלָם, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר: "מִי שֶׁלֹּא מִתְפַּלֵּל עַל הָעוֹלָם, הוּא יֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ". לֹא, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר: "אָז אֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי, מַדּוּעַ מַגִּיעַ לִי עֹנֶשׁ?" לֹא! יֵשׁ עֹנֶשׁ גָּדוֹל. צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וְעַל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁיִּתְגַּלֶּה דַּעַת רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם אָז יִהְיֶה כָּל הַיְשׁוּעוֹת, כָּל אֶחָד מַה שֶּׁצָּרִיךְ: (ישראל סבא, אמונה ובנים.)