בספר חיי מוהר"ן[773] איתא בזה הלשון: אמר: הבעל שם טוב ז"ל וכמה צדיקים עשו ותקנו בעולם מה שתקנו, ואחר כך כשנפטרו ונסתלקו נפסק הדבר, הינו ההארה שהאירו בתלמידיהם והחזירום לה' יתברך לא נמשך מדור לדור רק נפסק, על כן צריכין לעשות דבר שיהיה לו קיום לעד:
וכן דבר עוד פעם אחת שצריכין להשאיר תלמידים, שאלו התלמידים יעשו תלמידים אחרים וכן התלמידי תלמידים יאירו להלן יותר ויותר, וכן לדורי דורות:
גם פעם אחד אמר בזה הלשון: 'מיין פייערל וועט שוין טלואין ביז משיח וועט קומען'[774]. ובתחלת ספר ימי מוהרנ"ת חלק א' נדפס על זה המאמר קונטרס מיחד[775], וזה לשונו: ובעזרת ה' דבר אחד מדבריו לא שב ריקם, כי כבר זה כמעט מאה שנה אחר הסתלקותו ז"ל שנסתלק ביום ב' דחל המועד סכות שנת תקע"א, והאש הקדוש של אמונת חכמים בו ז"ל ובחבוריו הקדושים ובכל הצדיקי אמת, בוער בלב אנשי שלומנו עד אין סוף ממש, ומשתדלים לעסק בעניניו הקדושים בכל פעם בהשתדלות יתרה ביותר, להפיץ מעינותיו חוצה להדפיס חבוריו ז"ל ולבנות בניניו על צד היותר טוב. ומאז ועד עתה, הנה נתוספים בכל שנה ושנה כמה וכמה נפשות הבוחרים בחיים, ובאים גם כן לעיר אומן[776] על ראש השנה להשתטח על קברו הקדוש בערב ראש השנה ולהתפלל יחד בראש השנה בבית המדרש הקדוש שלו, ה' עליהם יחיו ויוסיף עליהם כהנה וכהנה, ורבם ככלם המה בעלי תורה, והרבה מהם בעלי עסק ויש שיש להם עסקים גדולים בביתם, ולפני ראש השנה משליך כל אחד עסקיו שבביתו ובא ביגיעות גדולות, ויש שבאים ממקומות רחוקים. וכל אחד מבקש ומתחנן ושופך נפשו לפני ה', לזכות לתשובה שלמה וכו' ושיתתקנו כל פגמיו שפגם עד עתה ושמעתה לא יפגם עוד, ומרבים שם בתחנונים רבים ובבכיות גדולות והתעוררות גדול עד אין חקר, הן על ציונו הקדוש בערב ראש השנה הן בבית מדרשו הקדוש בראש השנה בעצמו:
וגדל השמחות והבכיות מתוך שמחה והרקודין הנעשים שם בבית מדרשו הקדוש, אי אפשר לבאר בכתב למי שלא ראה השמחה הזאת בעיניו, וכמבאר בדברי רבנו ז"ל שעקר מעלת הבכיה כשהיא מתוך שמחה, בבחינת ב'שמך י'גילון כ'ל ה'יום ראשי תבות בכיה, ובזה אנו רואין איך קדשת הצדיק הקדוש חופף על הקבוץ הזה בבחינת אור צדיקים ישמח, כמבאר במאמר 'חדי רבי שמעון' בלקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"א. וכל אחד מקבל הארה והתעוררות מחברו, וכמעט שהחיות וההתחזקות של כל אחד בעבודת ה' בכל השנה כלה, הוא על ידי החיות דקדשה והארה הגדולה שבזמן הקבוץ בראש השנה בעיר אומן:
וידוע מה שכתוב בספר חיי מוהר"ן (סימן רכ"ה), שכבר הבטיח רבנו ז"ל בחייו ויחד שני עדים כשרים על זה, שכשיסתלק ויבאו על קברו הקדוש ויתנו פרוטה לצדקה (אמר המעתיק: שמעתי מהרב ר' נפתלי ז"ל שהוא היה אחד מהשני עדים שיחד רבנו ז"ל על ענין זה, הינו מורנו הרב ר' אהרן ז"ל והרב ר' נפתלי כנ"ל), ואמר אז רבנו ז"ל, בזה הלשון: כשיבואו על קברי ויתנו פרוטה לצדקה בעבורי (רצונו לומר בעבור הזכרת נשמתו כנהוג), ובלשון אשכנז: אין וועט געבין א פרוטה צדקה פון מיינעט וועגין וכו', ויאמרו אלו העשרה קפיטל תהלים הנרשמים אצלנו בשביל תקון למקרה לילה רחמנא לצלן (ואלו הן: ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז, ק"ן), אז יניח רבנו ז"ל עצמו לארך ולרחב, ובודאי יושיע לזה האדם. ואמר, שבהפאות יוציא אותו מהגיהנם, אפילו אם יהיה אותו האדם איך שיהיה אפילו אם עבר מה שעבר, רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב לאולתו חס ושלום. ובלילה שקדם הסתלקותו אמר: מה לכם לדאג מאחר שאני הולך לפניכם, ומה אם הנשמות שלא הכירו אותי כלל הם מצפים על תקונים שלי, מכל שכן אתם וכו':
וכן אפילו אלו שלא זכו להכיר את רבנו ז"ל בחייו, כשיבואו על קברו הקדוש, ויסמכו עליו וילמדו ספריו הקדושים וירגילו עצמם לילך בדרכיו הקדושים הנאמרים בספריו הקדושים, בודאי יש להם על מה שיסמכו, אשריהם אשרי חלקם ולא יאשמו כל החסים בו, כי כבר גילה דעתו בכמה לשונות בפרוש וברמז, שכל מה שעוסק עמנו אינו בשבילנו לבד, כי אם את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה וכו', עד כאן לשונו. כל זה העתקתי מספר חיי מוהר"ן סימן רכ"ה הנ"ל:
שם (סימן רכ"ט), פעם אחת שאלתי אותו, מה יהיה מהדבורים שנדברו וכו', הינו מה שבתחלה שמענו מפיו הקדוש כמה דבורים שהיה נראה שיאריך ימים ויגמר כחפצו וכו', ענה ואמר: השמעתם מה שהוא שואל? גם אצלי בעצמי קשה ענין זה [עס איז מיר אויך קשה], ואף על פי כן אמר: אני לא גמרתי (בלשון תמה)? כבר גמרתי ואגמר, ובלשון אשכנז: איך האב ניט אויס געפירט? איך האב אויס געפירט אין וועל אויס פירען וכו', עין שם:
עין בספר שיחות הר"ן אות קנ"ו, לענין מה שאמר רבנו ז"ל – כשבאין על קברי אבות טוב לבקש מהשוכנים סביב אביהם ואמם להודיע לאביהם או לאמם שבא בנם או בתם כי בודאי לא כל המתים נסתלקו ממקום קבורתם וכו', ואמר אז: אבל אצל הצדיק אין צריכים לחשש על זה שמא אינו שם, כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר זה לחדר אחר (עיין בליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"א). והמשיל אז על עצמו, כמו שאני עתה בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי, אם אתה תבא אצל הדלת ותצעק אבי אבי וכו' לא אשמע דבריך? כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים, שרמז לכל אחד ואחד כמה גדולה המעלה של מי שיזכה לבא על קברו הקדוש והנורא, כי בודאי ישמע דבריו ויעזר ויושיע לו בכל מה דאפשר. וכבר נרשמו איזה שיחות וכו', כי כן דרכו בקדש, לשיח ולדבר בחכמתו הנפלאה, ובשעת השיחה לא הבינו כונתו ואחר כך הבינו למפרע כונתו הקדושה, בפרט לענין זה לבא על קברו שדבר הרבה מזה בפרוש וברמז כמה פעמים, וכבר מבאר מה שיחד שני עדים וכנ"ל :