ר' חייקיל הפציר מאד את רבנו ז"ל שיראה לו אדם מת. פעם אחת עמד רבנו ז"ל בחוץ וגם ר' חייקיל עמד אצלו, ואמר לו רבנו הקדוש: חייקיל ראה נא בעיניך, והראה לו בידו, וראה ר' חייקיל אדם מת עומד לפני רבנו ז"ל, ונפל עליו פחד ואימה גדולה, ואמר לו רבנו ז"ל: הלא אתה חכם, ואתה מטעה את עצמך כל כך ונדמה לך כאלו אתה רואה איזה דבר וכו':
ואחר כך חזר ואמר לו רבנו ז"ל: חייקיל ראה נא בעיניך, ושוב ראה את המת הנ"ל שהיה מכירו בחיים, ואחר כך שוב אמר לו רבנו ז"ל, הלא אתה חכם וכו', וכן היה כמה פעמים:
ואחר כך אמר ר' חייקיל לרבנו ז"ל, אני רוצה לראות את המת ולא אפחד עוד, וצוה רבנו ז"ל עליו לתחב את ידו בחגורתו, והראה לו את המת עומד לפניו, ור' חייקיל ראה היטב:
ואחר כך הלך תכף אדמו"ר ז"ל לחדרו, וסגר את עצמו בחדרו ועסק בתקון אותו המת. והמעשה הזאת ספר ר' חייקיל לפני כמה אנשים: