עֵרֶךְ מַעֲלַת הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו

אמר לר' יודל ור' שמואל אייזיק ז"ל, כשהיו נוסעים אליו מדאשיב למעדוועדיווקע, ופעם אחת היו רוצים לצאת לסביבות מעדוועדיוקע כדי להיות סמוכים אליו תמיד, וכן עשו. אז אמר שהוא מתגעגע מאד אחר הדרכים שלהם שהיו נוסעים בהם אליו, ואמר: שבכל פסיעה ופסיעה שלהם כשנסעו אליו נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה, ואמרו לו: הלא גם כמה יגיעות יש לנו וכמה פסיעות אנו הולכין קדם ששוכרין העגלה לנסע, השיב: בודאי גם זה בכלל, כי גם מאלו הפסיעות נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה:

ובערב ראש השנה האחרון באומן דבר מזה, ואמר בזו הלשון: איך ווינטש מיר, אז איך זאל זוכה זיין צו זעהן דאס לעכטיקייט פון דיא וועגין וואס איר פארט אויף זייא צו מיר [אחלי שאזכה לראות אור בהירות הדרכים שאתם נוסעים עליהם אלי]:

ענה ואמר: העולם ראוי שיתמהו עצמן על האהבה שבינינו:

שמעתי שפעם אחת אמר לאנשיו: מה לכם לחשב מחשבות, אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד ואני בונה מהם בנינים נפלאים ונוראים [איר דארפט נאר צו טראגן שטיינער און וואפנע און איך באווע דער פון בנינים] (כלומר, שאנו צריכין רק לעסק בעבודת ה' בפשיטות בתורה ובתפלה ומצוות, והוא עושה בזה מה שעושה), ומשך הרבה תבת בנינים, כמפליג בשבח נפלאות תפארת הבנינים הנוראים שבונה מזה:

שמעתי בשמו שאמר, שאם היה רוצה לגלות ולהראות היראה שלו לא היו יכולים לעמד ארבע אמות סמוך לביתו^[777], אך הוא מעלים היראה שלו בכונה. וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש שאמר: אני אוצר של יראת שמים שכל מי שרוצה יכול לקבל ממני. ובאמת היה נראה בחוש, שכל שנתקרב אליו נתמלא תכף יראה גדולה ועצומה ונתלהב מאד לעבודת ה' יתברך, אשר לא נראה כזאת. וגם עכשו עדין יראתו הגדולה גנוזה בספריו הקדושים, וכל מי שעוסק בהם באמת ובתמימות בא עליו יראה גדולה ומתעורר מאד לה' יתברך, כי כל דבריו כגחלי אש:

שמעתי בשמו שאמר: אלו היינו רואין אוצר היינו רצים בודאי אליו, והיינו חופרים ומלכלכים עצמנו ברפש וטיט בשביל לחתר אחריו ולמצאו, והלא אני אוצר של יראת שמים, ומדוע לא יהיו להוטים ורצים אחרי לקבלו? ושאלו אותו: איך אפשר לקבל? והשיב: עם הפה והלב [מיטן פיסק און מיטן הארץ] צריכין לחתר ולבקש, "בפיך ובלבבך לעשתו":

שמעתי בשמו שאמר, שאיתא בזהר אית יראה ואית יראה וכו', אני רוצה לגלות ולהכניס יראה באנשי יראה נפלאה שעדין לא היתה יראה כזאת בעולם:

אמר לאחד: השבתים ששובתים אצלי הם גדולים וטובים יותר משבעה פעמים תענית משבת לשבת:

אמר לאחד, שהכח שהיה לדוד המלך עליו השלום לומר שמונה פעמים אבשלום בני בני, ועל ידי זה העלה אותו משבעה מדורי גיהנם והכניסו לגן עדן כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה י:), זה הכח יש לו גם כן, שהוא יכול זאת גם כן להעלות בדבורו בעלמא את האדם מכל השבעה מדורי גיהנם ולהכניסו לגן עדן:

פעם אחת דבר עמי מענין שאי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשמתקרבין להצדיק האמת שבדור, ענה ואמר: קדם שנמצא הצדיק האמת בעולם יכולים להתקרב לה' יתברך מעצמו, אבל אחר שכבר נמצא הצדיק האמת בעולם, אי אפשר להתקרב לה' יתברך באמת בשום אפן, כי אם כשזוכין להתקרב אליו [ואמר בזו הלשון: איי סע איז פאר האנין עפעס אזאך קען מען וכו', נישמער אז סע איז שוין פאר האנין, קען מען אנדערש ניט זיין איין יהוד, סיידן מען איז זיך צו אים מקרב]. ויש לי בעזרת ה' שיחה נאה בזה, ואם יהיה רצון ה' יתברך לכתבה יתבאר במקום אחר:

בעת שנסע מעיר אחת בעת שנפטר שם אחד שהיה מקרב אליו קצת, כי לא היה נוסע אליו לברסלב כלל רק בזלאטיפלע היה מקרב אליו מעט, וזה האיש שנפטר שם באותה העיר הנ"ל הניח שם שם טוב מאד, אז אמר רבנו ז"ל: הלא גם מי שנוגע בו אפלו באצבע קטנה אין לשער מעלתו, כי הלא זה האיש לא היה מקרב אלי כל כך כי אם מעט דמעט כאשר אתם יודעים ומבינים, כי לא נסע אלי כלל, אף על פי כן, הראיתם גדל השם טוב שהניח אחריו, והכל משבחים ומפארים אותו שהיה זוכר את ה' יתברך עד סוף הסתלקותו ושאר שבחים נאים באמת שספרו עליו, כי אפלו מי שנוגע בי מעט, מה יקרה מעלתו לעולמי עד ולנצח נצחים:

שמעתי מאיש אחד מאנשי שלומנו שספר, שפעם אחת אמר לו רבנו ז"ל על עצם התגברות היצר הרע רחמנא לצלן, ענה ואמר: אני ידעתי היצר הרע שלכם, אלו היו לוקחין מכם היצר הרע היו הולכין ומקלחין צנורות מלאים דם וכל העולם היה מלא דם, אפלו כשתהיו אנשים כשרים, צריך לכם זכיה גדולה שתדעו עצם היצר הרע שלכם שהיה לכם, רק אני ידעתי אותו:

שמעתי בשמו שאמר שכל אחד מאנשיו בודאי יזכה בסוף לבא בזה העולם למה שצריך, ואמר שאין הקדוש ברוך הוא עושה לי זאת חס ושלום בשום פעם לקח ממני איזה איש מאנשי באמצע, כלומר רק כל אחד יאריך ימים ושנים ויחיה בודאי, ויתיגע ויחתר חתירה אחר חתירה עד אשר יזכה לבא לענינו ולמדרגתו הקדושה שהוא צריך לבא בזה העולם אשר בשביל זה נברא:

אמר לענין מי שזכה להיות אצלו, שבכל פעם ופעם שזכה האדם להיות בביתו וכל הסתכלות והסתכלות שזכו להסתכל עליו, הכל אינו נאבד לעולם:

שמעתי בליפוויץ, שהיה מדבר עם אנשי שלומנו דשם, ואמר: מה אתם יכולים לעשות תשובה, וכי מספיקים ימיכם וכחכם כלכם לתקן פגם אחד ממה שקלקלתם, רק אני עושה תשובה בשבילכם. ויש לאל ידי לתקן הכל כל מה שקלקלתם עד הנה, רק העקר מעתה לא תעשו עוד. ואפלו מהיום והלאה, איני מקפיד על השגגות שתעברו חס ושלום, רק העקר, שעל כל פנים תשמרו עצמכם ממזיד. ועוד דבר מזה הרבה:

שמעתי, שפעם אחת עמד בערב ראש השנה אחר הסליחות ואמר: אנשים אחרים היו מרצים שיהיה להם ראש השנה כמו ערב ראש השנה שהיה לכם [ואמר בזו הלשון: אנדערע וואלטן זיך גיווינטשן אזוי א ראש השנה וכו']:

שמעתי מאיש אחד ששמע מרבנו ז"ל שאמר בזו הלשון: מיין פייערל וועט שוין טלואין ביז משיח וועט קומען [האש שלי תוקד עד ביאת המשיח]:

שמעתי בשמו שאמר: אני אין לי מה לעשות בזה העולם כלל כי בשבילי איני צריך לעשות כלל, רק באתי להעולם לקרב נפשות ישראל לה' יתברך. אבל איני יכול לקרב כי אם מי שבא אצלי ומספר לי חסרונו – אני יכול לתקנו וכו':

דבר עם אחד שהיה איש פשוט לגמרי, ואמר לו רבנו ז"ל, שיש לך כח לעורר אפלו אדם גדול לעבודת ה', כי עץ קטן יכול להדליק ולהבעיר עץ גדול מאד [ואמר בזו הלשון: אשפענדאלע קען אקלאץ אונטער צינדן]. וכן אמרו רבותינו ז"ל, למה נמשלו דברי תורה כעץ, לומר, מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף דברי תורה וכו':

אמר: הצדיק האמתי יכול לעשות טובה גדולה להאדם גם אחר פטירתו לעולם הבא [למי שזוכה לבא אליו בשביל תקון]. ודע, שעקר המניעה שמונעין את מי שאינו זוכה שאין מניחין אותו לילך להצדיק האמיתי לקבל תקון, הוא רק מה שמדיחין ומסיתין אותו מזה ומבלבלין אותו בכפירות והסתות שאין בהצדיק ממש, כי גם שם בין המלאכי חבלה והקלפות, יש מתנגדים גדולים כמו בזה העולם. על כן העקר לקח זאת בדעתו, לבלי להניח עצמו לפתות ולהסית אותו שם, רק יעמד על דעתו שם בחזק לילך דיקא להצדיק האמת, ואז בודאי יניחוהו. ושמעתי שאמר: גם שם צריכין חזוק אמונה בהצדיק, וספר מעשה על זה, מה שארע בארץ ישראל אצל הצדיק ר' מנדל מויטפסק עם אחד מאנשיו שמו ר' נח שנפטר על הספינה וכו':

אמר: כמה צלם אלהים היו מנחים ברפש שאני הוצאתים מהרפש וכו' וכו', כי נראה בחוש, שהמתקרבים אלי נשתנה פניהם ובא עליהם פנים של יהודי בחינת צלם אלהים, הלא יש אצלי אנשים שאיני יודע אם השאול תחתיות היה די להם, כי גם השאול תחתיות היה קטן לפניהם, שאם היה אפשר להם לחתר תחת שאול תחתית היו חותרים, ועל ידי נתקרבו וכו':

אמר: אני יכול לעשות כלים נפלאים מאד, רק החסרון שאני בעצמי מכרח לעשות בעצמי את הכלי אמנות שקורין גיצייג:

עם הקטן שבאנשי שלומנו יהיה נעשה עמו בעולם וכו':

מעשה של הצדיק מורנו הרב יצחק איזיק זצ"ל. שרבנו ז"ל ראה במקום שראה שהיו אגדות אגדות ודחקו עצמן לשמע תורה, ואמרו לאחד אמר אתה לנו תורה, ואמר להם, ושמע הוא ז"ל והוטב בעיניו מאד, והוא מבין על תורה, כמדמה שאמר שלא שמע כזאת. ושאל אם אותה הנשמה בזה העולם, והראו לו, ושלח אחריו, והוה מה דהוה:

וקדם פסח חלם למורנו הרב יצחק איזיק הנ"ל כל התורה הנ"ל ששמע הוא, ובא וספר לו באימה גדולה ורתת וזיע גדולה מאד, והלך הוא משם, ונשאר מורנו הרב יצחק איזיק הנ"ל חלשות, ואחר כך בסמוך נפטר הנ"ל:

אמר המעתיק: שמעתי, שפעם אחת היו מקוננים ומצערים אנשי שלומנו לפני רבנו ז"ל מאד על פטירת הרב ר' יצחק איזיק הנ"ל, ונחם אותם רבנו ז"ל, והשיב להם אבל עכשו יש לנו הרב ר' נתן:

שמעתי בשמו שאמר: הפחות שבאנשי אני מוליך אותו בדרך של צדיק גדול מאד וכו', ויקנא מאד את המקרבים אליו, מכל שכן את מי שזוכה להושיט לו וכו':

הוכיח את אחד, שהיה מקרב ונתרחק ואחר כך חזר ובא אליו בחל המועד פסח תקס"ט, ענה ואמר: אפלו אם עוברים כמה שנים ואינו נעתק ועולה ממדרגתו למדרגה עליונה ממנה ביראת שמים רק הוא עומד במדרגתו הראשונה כבתחלה, ואפלו אם הוא גרוע יותר מבתחלה, אם הוא מקרב לצדיק האמתי ההתקרבות בעצמו הוא טוב מאד בלי שעור וערך, ואם לא היה מקרב להצדיק היה גרוע עוד יותר ויותר:

הדרכים מבקשים את תפקידם, כדאיתא במדרש על פסוק דרכי ציון אבלות, שהם מתאבלים על שפסקו עולי רגלים שהיו עוברים עליהם, וכן אלו בני אדם שהם נוסעים והולכים להצדיק האמת, כשחס ושלום נפסק אחד מהם ונמנע מלנסע, אזי גם הדרכים מתאבלים ומבקשים את תפקידם, כי הדרכים תאבים שיסע עוד אחד עליהם להצדיק האמת:

תמה אני, איך משליכים חבורה אהובה וחביבה כזו?! ממה נפשך, אם באותן השנים לא הלכת בדרכי ה' כראוי בודאי הפסדת מה שהפסדת, ואם היית עובד ה' כראוי, הלא טוב היה אם היית מטיל העבדות והיהדות שלך גם כן לתוך השתפות של החברים האהובים, והיו אחרים יכולין להרחיב ידיהם ולהצליח על ידי העבדות שלך. ויתר מזה להגיד לך מה אני ומה שהפסדת זה אי אפשר להגיד לך, אם תסע מעתה אז תתחרט על העבר:

הוכיח את אחד שלא היה אצלו כמה שנים, וענה ואמר לו, הלא כל העולם לא נברא אלא לצות לזה, ועל כן כל אחד ואחד צריך לתן איזה כח וסיוע לזה הצדיק להיות לו צותא וכו'. ויש שהם נעשים לו בחינת צותא על ידי תפלתם או על ידי יראת שמים שלהם, שעל ידי זה נותנין כח וסיוע לזה הצדיק, ויש שנותנים לו ממון או כיוצא בזה מה שכל אחד עושה איזה דבר שבקדשה, שעל ידי זה נעשה צותא לזה. אבל כפי מה שאני רואה [ווי איך זעה], אין אתם נצרכים כלל להעולם, כי אין מגיע מכם שום צותא לזה:

שמעתי בשמו שאמר, שהולכים שלוחים [שקורין שטאפעטן] מאחד לשני ומהשני להלן יותר, עד שהדבר מגיע להצדיק, הינו כי מכל האילנות והעשבים ומכל הדברים שבעולם, מכלם הולכים שלוחים מאחד לחברו ומחברו לחברו, עד שמתגלגל ומגיע הדבר לאזן הצדיק האמתי, והוא מקבל ומבין מהם עצות לעבודתו. וזה בחינת כל העולם לא נברא אלא לצות לזה, הינו בחינת עצות לתן לו עצות כנ"ל, כי תרי"ג מצוות נקראין תרי"ג עטין דאוריתא, וזה לצוות לשון עצות כנ"ל:

ואמר, שכל זה הוא רק בחינת עצות, אבל העבודה בעצמה של הצדיק האמתי, זה גבוה ונעלם מאד, ואפלו מלאך ושרף אינו יודע זאת, כי אם ה' יתברך לבדו וכו'. וכל זה יש להם איזה שיכות עם הצדיק מצד שהוא מלבש בגוף, אבל מצד הנשמה הוא ענין אחר לגמרי גבה מעל גבה וכו' וכו'. ועוד יש בענין שיחה זו דברים נפלאים:

אמר: לכנס אצלי ולהתקרב אלי הוא דבר קשה מאד, ואפלו בני עצמם וכי יש יותר מקרב מבנים? אפלו הם כל אימת שרוצים לכנס אצלי יש על זה כמה בלבולים ומחשבות הטורדות וכיוצא. והעקר בשעת ההתחלה וכל זמן שנקרא התחלה, אז הוא קשה מאד להתקרב, וגם אחר כך נעשה מה שנעשה, אך בהתחלה כל זמן שנקרא התחלה, הוא דבר נמנע וקשה וכבד מאד לכנס ולהתקרב:

אמר לאחד, אני אעשה מכם כתות כתות:

אמר: כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה, בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה, והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו, ואמר אז ענין "עם נבל ולא חכם" כמבאר בספר לקוטי א' סימן קכ"ג. מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר:

אמר: יש לי מזל שמציתין אותי מה שאני מצוה לעשות, וכמה אנשי שלומנו בקשו אותי וכו':

אמר לאחד מאנשיו שספר עמו מענין עבודת ה', אמר: הלא כבר עיני כלות כל היום ואני עומד ומצפה ומקוה ומיחל ומחכה בכל עת שיזכני ה' יתברך שאזכה לראות בכם מה שאני חפץ שתהיו עובדי ה' באמת כרצוני, ואני מקוה בעזרת ה' שבודאי יהיה כך, ולא בלבד אנשי שיהיו מקרבים אלי, אלא אפלו מי שיתקרב לאנשי שלומי ואפלו מי שרק יגע בהם, בודאי יהיה איש כשר באמת, ולא איש כשר בלבד כי אם אפלו צדיק גדול מאד, יהיה מי שיהיה שיזכה להתקרב לאנשים שלו. ושמעתי שאמר בזו הלשון: איך האב מיך שוין מיינע אויגן אויס גיקוקט אויף איטליכן באזונדער [בעיני כבר הסתכלתי על כל אחד בנפרד], ואני מקוה לה' וכו' כנ"ל. ואמר גם אז: כבר גמרתי ואגמר [איך האב אויס גיפירט און וועל אויס פירן]:

פעם אחת דבר עמנו, והיה מתמיה את עצמו איך אנו זוכים וראוים לשמע מפיו הקדוש תורות גבוהות נוראות וקדושות כאלו, אך אמר: אכל בי עשרה שכינתא שריא:

אמר לפני ר' יצחק מטירהאוויצע עלי, שלענין אמירת תורה הוא חד בדרא:

אמר לי כששאלתיו אם אדבר עם בני אדם, השיב לי: כן תדבר, שאלתיו: אבל איני יודע מה עובר עליו? השיב לי: אינך צריך לדעת, שאלתיו: מה אני עוזר לו? השיב: מה זה נוגע אליך [שמוס יא, שאלתיו: איך ווייס אבער ניט וואס יענעם גייט אפ? השיב לי: דוא דארפסט ניט וויסן, שאלתיו: וואס העלף איך אים? השיב: וואס האט דאס צו דיר] והבנתי כונתו, שרצונו לומר אתה כן פועל [דוא פועלסט יא]:

אמר לי: חתיכת על מלכות ועל דרך ארץ כבר לקחתי ממך [א שטיק על מלכות ועל דרך ארץ האב איך שוין פון דיר אוועק גינומען]. גם אמר לי: אותך כבר לקחתי מהעולם הזה [דיך האב איך שוין אוועק גינומען פון דער וועלט]:

אמר, שיספרו כמה מעשיות מאנשי שלומנו, ומכל אחד ואחד יהיו כמה מעשיות:

כשהייתי בנעמרוב והיה דרכי לנסע אליו ז"ל לברסלב, פעם אחת ספרו לי בשמו שאמר והקפיד על שנוסעים אליו בעגלות ואין הולכים אליו רגלי, ונכנס בלבי אותו הדבר הרבה, כי ידעתי שבודאי כך ראוי ויפה לנו לילך אליו רגלי דיקא והייתי משתוקק לזה, וסבב ה' יתברך וזכיתי לילך אליו ברגלי שלש פעמים. ואלו השלש פעמים הרוחתים על ידי מה שהלכתי ברגלים. כאשר אני יודע בעצמי שבאלו השלש פעמים אם לא הייתי מתגבר לילך רגלי לא הייתי כלל אצלו באלו השלש פעמים, ברוך הטוב והמטיב לרעים ולטובים שזכינו לזה. ומה שהרוחתי ביחוד באלו השלש פעמים, מעט מזה אני יודע בעצמי כי אני זוכר עדין מה ששמעתי אז, ויתר מזה אם אזכה אבחין לעתיד לבא:

וכן חברי ר' נפתלי הלך גם כן ברגליו מחמת ששמע דברים הנ"ל, ושאר החברים, היו בהם כמה עניים שהלכו כמה פעמים אליו ברגליהם דרך רחוק, אשריהם אשרי חלקם, אבל אנחנו תהלה לאל היו לנו על הוצאות כי היינו אז בני עשירים, רק מגדל ההשתוקקות, עזרנו ה' יתברך שגם אנחנו הלכנו ברגלינו דיקא איזה פעמים כנ"ל. ועין בהלכות יבום וחליצה בלקוטי הלכות מה שכתבתי בזה:

שמעתי בשמו שאמר על אחד שבא אליו רגלי, ואמר אז: ומה אם נבוכדנאצר הרשע שבשביל שהלך שלש פסיעות ברגליו זכה למלוכה וממשלה גדולה מפלגת כזאת, כשאחד מישראל הולך להצדיק פרסה ויותר, כמה וכמה יזכה על ידי זה, עין לא ראתה. כמדמה שאמר זאת על איש אחד מטירהאוויצע, שהיה דרכו בכל עת לבא אליו רגלי מטירהאוויצע לברסלב שהם ארבע עשרה פרסאות שלנו הגדולים, ופעם אחת עמדתי לפניו ז"ל בעת שבא אליו רגלי האיש הנ"ל מטיראוויצע, וספר לי הוא ז"ל, שבעת שצר לזה האיש הנ"ל בעבודת ה' הוא הולך ברגליו משם לכאן, והבנתי שהוטב זאת בעיניו ז"ל מאד. וכן פעם אחת נפטר לעולמו אחד מבני הנעורים מנעמרוב שהיה ממקרביו, וספר הוא ז"ל גם כן בשבחו, ואמר עליו, שדרכו היה שתכף כשהיה צר לו באיזה דבר ביהדותו הלך ברגליו משם לכאן, אשרי להם:

אמר: אני יכול לעשות מכלכם צדיקים גמורים נוראים, אבל מה יהיה, אם כן יעבד ה' יתברך בעצמו את עצמו (כלומר שרצונו הוא שאנחנו בעצמנו נתיגע בכחו ועצותיו הקדושים להשיג עבודת ה' אבל לא שהוא יתן הכל לגמרי):

וכן שמעתי עוד בכמה לשונות שאמר, אני יכול לתן יראה להאדם עד שיצא מחייו ויתבטל במציאות, ופעם אחת בקש מאתו אחד מאנשי שלומנו הרבה בענין זה שיתן לו יראה, ודבר עמו רבנו ז"ל דברים כעין הנ"ל, שבודאי יכול לתן לו יראה עצומה רק שאין זה תכלית כי אם כן יתבטל במציאות, והאיש הנ"ל היה משתוקק אף על פי כן שיאיר עליו יראה עצומה, ואחר כך יצא האיש מלפניו, ונפל עליו יראה עצומה ומפלגת מאד, והתחיל לצעק לה' יתברך בקולות משנות מה שלא היה רגיל בכך עד שכמעט יצא מחיותו ונמשך כך עד למחרתו, ולמחרת נכנס אצלו, ושאל אותו רבנו ז"ל אם הגיע אליו יראה, השיב לו האיש הנ"ל: שוב איני רוצה בזה, ובקש מאתו שיקח ממנו זאת, וחזר ולקח ממנו ושב לקדמותו:

וכן אמר לאחד: אם הייתי מעביר ידי על עיניך היית רואה גדולות ונפלאות, אבל איני רוצה בזה, רק שאתה בעצמך תיגע בעבודת ה' עד שתזכה למה שתזכה. וכן אמר לי פעם אחת בענין זה, אם היה ה' יתברך בעצמו רוצה שהוא יתברך בעצמו יעבד את עצמו, אם כן לא היה צריך אותך (כלומר, שהצדיק יכול להמשיך רצון ה' יתברך שיעזרהו בעבודתו, אף על פי שעשה מה שעשה וראוי לרחקו, אף על פי כן יכול הצדיק לעורר רחמי ה' יתברך עליו שיקרבהו לעבודתו, אבל לא שה' יתברך יעשה הכל בעצמו):

גם אמר לי, אתה בלעדי אינך יכול לעשות [הינו, שאיני יכול לעשות ולעסק בעבודת ה' בלעדי כחו ועצותיו], אבל אני בלעדיך גם כן איני יכול לעשות כלל (כלומר לעשות לי טובה, כל זמן שלא אשתדל בעצמי לקבלה, כי מה שאני צריך לעשות הוא בעצמו אינו יכול לעשות הכל בלעדי, אף על פי שבאמת הכל ממנו):

דברי המעתיק: אמר על דבר המנין מיחד שהיה להם לאנשי שלומנו בנעמרוב להתפלל שם ביחד ואחר כך נתבטל, אמר: מי יודע מה היה אם היה מתקים דבר המנין שלכם, המנין שלכם היה בוקע רקיעים. גם פעם אחת היה ר' נפתלי ז"ל מנגן איזה מזמור בבית המדרש בלילה עם עוד אנשים מאנשי שלומנו, ורבנו ז"ל שכב כבר על מטתו, וקם רבנו ז"ל ממטתו ונכנס אליהם לשמע את נגינתם, ואחר כך אמר להם, תדעו שהנגינה שלכם היתה בוקעת רקיעים וכו', תוכלו לשער עצמכם, אשר כבר שכבתי על מטתי, והנגינה שלכם משכה אותי ממטתי לכנס אליכם וכו':

אמר: אני נהר המטהר מכל הכתמים:

אמר על ר' נתן ור' נפתלי, זייא זענען זיך גאר דימיטן [הם יהלומים]. גם פעם אחת אמר לאחד, שהיה אומר לפניו ז"ל על הרב ר' נתן ז"ל שיודע בברור שבודאי יהיה צדיק גמור [גוטער יוד], והקפיד עליו רבנו ז"ל, ואמר לו אני אומר לך שהוא כבר צדיק [ער איז שוין א גוטער יוד]. גם אמר להרב ר' נתן והרב ר' נפתלי ז"ל בעת שנתקרבו אליו, הלא יש לי עמכם הכרות מכבר, רק שזה זמן כביר אשר לא התראינו פנים זה עם זה, ועכשו אנו רואין עצמנו זה עם זה [מיר קענען זיך שוין פון לאנג, נאר סע שוין אלאנגע צייט אז מיר האבן זיך שוין ניט גיזעהן, און היינט זעהין מיר זיך]:

אמר המעתיק: שמעתי, שפעם אחת היה הרב הצדיק הקדוש מברדיטשוב בטירהאוויצע, ובשעה שהיה מסב על הסעדה עם קהל עם ועדה גדולה, הפליג מאד במעלת קדשת רבנו ז"ל מצד עצמו לבד מגדל קדשת זכות אבותיו ז"ל, ואחר כך הפליג מאד במעלת המקרבים של רבנו ז"ל, ואמר: שהוא יודע שרבם ככלם הם לומדים מפלגים יראים ושלמים ואנשי מעשה וכו', ואז אמר על הרב ר' נתן ז"ל שהוא צדיק. ואחר כך בנסעו משם וישב עמו בעגלה שלו הרב ר' שמואל יצחק ז"ל מטשעהרין, ואז אמר לו הרב הקדוש הנ"ל, תאמין לי, אם הייתי יודע שהעולם ישמעו בקולי, אז הייתי צועק בקול גדול מסוף העולם ועד סופו, שכל מי שרוצה להיות איש כשר וצדיק ועובד ה' באמת יהיה זהיר וזריז להתקרב להרב הקדוש רבי נחמן מברסלב, אך ידעתי נאמנה, כי לא די לי שלא ישמעו בקולי, אף גם יתעורר על ידי זה מחלקת גדול גם עלי, ואולי יש אחד שמהרהר בתשובה על ידי ואפסיד גם את זאת, על כן אני מכרח לשתק בענין זה:

שמעתי, שפעם אחת ספר רבנו ז"ל ממעלת המתקרבים אליו ז"ל, שאפלו כשנשתבש ונתבלבל לאחד דעתו קצת רחמנא לצלן, אף על פי כן הם חזקים באמונה שלמה בו ז"ל. וספר מאיש אחד מאנשיו שהיה צדיק גדול, ואמר עליו רבנו ז"ל שהאיש הזה היה לו תשובת ספר הקנה, והנה מבאר בספרים שמי שעושה תשובה זו מבטח לו שלא יחטא, ובעדו הינו בעד האיש הזה, אני ערב שבודאי לא יחטא. ויהי היום, ונתבלבל דעת האיש הנ"ל קצת וגברה עליו המרה שחורה מאד, והביאו אותו לפניו ז"ל, וספר לו האיש הנ"ל, שעקר העצבות שלו הוא ממה שאמרו רבותינו ז"ל (יומא לה:) הלל מחיב את העניים, אם כן אבדה תקותם חס ושלום, רק שהוא מחיה ומחזק את עצמו במה שהוא מקרב אליו ז"ל שכחו גדול וכו', והוא יזכה אותו:

פעם אחת דבר רבנו ז"ל עם אנשי שלומנו, ואמר להם: הלא כל הנחת רוח והתענוג שלי הוא רק כשאני רואה איזה דברי יהדות ועבודת ה' באחד מאנשי, הלא הפקרתי את עצמי ואשתי ובני היקרים ורק בשביל זה, האם לא הייתי יכול להיות מפרסם ומנהיג שקורין [גוטער יוד] כמו כל המנהיגים שנוסעים החסידים אליהם ואינם יודעים על מה נוסעים וחוזרים ושבים ובאים ואינם יודעים מה באים, אבל אני לא רציתי בכל זה, רק לקחתי עצמי לעסק בזה להחזיר אתכם למוטב. הלא כשאני רואה איזה עבודת ה' בעני שבעניים שהולך בכובע קרוע ומלבושים קרועים ומנעלים קרועים, הוא יקר אצלי וכו'. בקשתי מאד מכם, היו אנשים כשרים, כי זה כל ישעי וכל חפצי:

ספר עם אנשי שלומנו, ואמר שזה יום שלישי שעמד על דבר אחד הינו על איזה השגה ולא הייתי יכול להשיגה, עד שהשתמשתי באיזה עבדא מאחד מאנשי שלומנו ועל ידי זה עמדתי על הדבר והשגתי ההשגה. וכי יש חדוש שוב על הבעל שם טוב ז"ל שהשיג השגות כאלו, מאחר שהיו לו תלמידים גדולים וצדיקים כאלה שעשו עבדות גדולות כאלה:

פעם אחת אמר רבנו ז"ל קדם שבועות תקס"ז כשנודע לו מפטירת איש אחד שהיה קצת ממקרביו, ענה ואמר: מי יודע מה נעשה עמו שם, אבל אם היה זוכה להתקרב כמו המקרבים אמתיים שלי, ועכשיו הולך לקראת שבועות, מסתמא היה נדמה לו שמשתדל בענין הנסיעה אלי על שבועות בשכירות עגלה וכיוצא, והיו מכרחין להודיע לו מה לך להשתדל בזה הלא כבר אתה מת ונפטר, וממילא היתה טובה לפניו, כי על כל פנים היה נודע לו שכבר מת, אבל עכשו, אפשר שנדמה לו שמחזיק איזה בראווער [הינו מה שמבשלין בו שעורים ועושין שכר] וקונה שעורים וכיוצא, וטרוד בעסקיו המדמים לו. ואף על פי כן אחר שבועות אמר רבנו ז"ל שהאיש הנ"ל היה אצלו על שבועות:

קדם שבועות הנ"ל, עמדו לפניו אנשי זאסלאב וספרו לפניו מעשיר אחד שנתן מעות הרבה להרב הקדוש ר' ברוך ז"ל, ועמד אז לפניו גם כן איש אחד מנעמרוב והיה עני גדול, ענה רבנו ז"ל ואמר להם: העני הזה נתן לי יותר מזה כפי בחינתו ומדרגתו, כי הוא היה מפרנס עצמו ממלמדות, וכאשר שמע בימי הפסח הקדושים (שאז זמן שכירות מלמדים) שרבנו ז"ל הוא בזאסלאב, ומי יודע אולי יתעכב שם עד אחר שבועות ואם ישכיר את עצמו למלמד לא יוכל להיות אצלו על שבועות מחמת בטול התלמידים זמן רב, ועל כן לא רצה להשכיר עצמו למלמד וישב כל הקיץ הנ"ל בלי שום עסק ופרנסה, נמצא שהתנדב לבו בשביל התקרבותו אלי יותר מהעשיר הנ"ל:

כשנתקרב אליו הרב ר' נתן ז"ל, ספר רבנו ז"ל עם בתו אדל מענין זה והפליג בשבחו, ואמר לה: מה אמר לך מחכמתו, כשיביט על בית הכנסת זו בהסתכלות בעלמא, יאמר לך כמה אמות היא מחזקת בגבהה. גם בעתים הללו ספר עם הרב ר' יצחק ז"ל חתן הרב המגיד ז"ל מטירהאוויצע, והפליג בשבח מעלת הרב ר' נתן ז"ל (ורבי יצחק הנ"ל לא ראה אותו ולא היה מכירו עדין), ואז אמר לו: אם תסתכל עליו, תראה בו שהוא שפל ברך כל כך עד אשר הוא כעפר וטיט ממש [ובלשון אשכנז דוא זאלסט אים אן קוקן איז ער אגלאט שטיקל בלאטע וכו']. וכן היה, שהלך ר' יצחק הנ"ל, ופגע בו שהוא עובר בשוק בזריזות גדול כדרכו ומלבש במלבושי כבוד כדרך בני העשירים, ואף על פי כן הכיר בו מיד, כי זה הוא האיש אשר אמר עליו רבנו ז"ל שהוא בעיני עצמו כעפר וטיט ממש כנ"ל:

אמר שלעתיד יהיה כל העולם אנשי ברסלב [ובלשון אשכנז אמר בזו הלשון: לעתיד לבא וועט דיא גאנצע וועלט זיין ברסלביר חסידים], דאיתא במדרש על פסוק "ונתתי לכם לב בשר", אל תקרי בשר אלא בסר – שיהיה כל אחד בוסר בחלק של חברו, לב בסר אותיות ברסלב. גם כשיצא מזלאטפאליע לברסלב, חלם לו להמגיד מטירהאוויצע בסכה, ענין יציאתו של רבנו ז"ל מזלאטיפאליע לברסלב מרמז בפסוק הנ"ל "והסרתי לב האבן מבשרכם", לב האבן הוא בחינת "ויתן שלמה את הכסף כאבנים" כי שם העיר זלאטיפלע על שם רבוי הכסף והממון, "ונתתי לכם לב בשר" אותיות ברסלב כנ"ל: