הצדיק צריך לקרב ולחבר קדשא בריך הוא ושכינתיה לקרב כלליות ישראל לה' יתברך, ומחמת ש"כלנו כצאן תעינו"[380] ונתרחקנו מאד ממנו יתברך כי עונותינו מבדלים כביכול בינו ובינינו, על כן אי אפשר להצדיק לקרב את ישראל לה' יתברך כי אם על ידי 'השלכת קולות', שצריך להשליך הקול של ה' יתברך לכנסת ישראל לכל מקום שהם:
וזה בחינת מה שהצדיק מלביש לפעמים תורתו הקדושה בספורי מעשיות, שזה בחינת השלכת קול ה' יתברך לכנסת ישראל, כי כאן במקומו אין נשמע קול התורה והכרוז הגדול כלל, כי נדמה שמספר איזה מעשה בעלמא, אבל שם כשמגיעין דברים אלו למי שצריכין, הוא שומע קול כרוז התורה היטב על ידי מעשה זאת, ונתעורר על ידי זה מאד לה' יתברך, נמצא שהוא בחינת השלכת קול ה' יתברך לכנסת ישראל:
וכן להפך צריך להשליך קול תפלות של כנסת ישראל לה' יתברך, וזה בחינת מה שהצדיק מלביש לפעמים התפלה בספורי מעשיות, ואזי במקומו שמוציא הקול אין שומעין הקול כלל כי נדמה שמספר מעשה בעלמא, אבל למעלה במקומו שומע ה' יתברך על ידי זה קול תפלת עמו ישראל ברחמים, שהוא קול של כנסת ישראל שנשלך אליו יתברך על ידי הצדיק:
וגם הצדיק צריך שידע לעשות כל מיני קולות שבעולם, כי צריך להעלות את קול צעקתו של כל אחד, ולהפך להשליך קול כרוז לכל אחד לפי מקומו ושעתו לכל מקום שהוא שם, עד שישמע הקול ויתעורר על ידו כנ"ל. וה' יתברך מסיעו לזה שיהיה נשמע קולו למרחקים לכל אחד ואחד במקום שהוא, בבחינת "והאלהים יעננו בקול"[381] כמו שאמרו רבותינו ז"ל[382]: (שם, כה)