כְּלַל יִשְׂרָאֵל כָּל מִי שֶׁעֲדַיִן שֵׁם 'יִשְׂרָאֵל' נִקְרָא עָלָיו, יֵשׁ לוֹ אֲחִיזָה וּכְלָלִיּוּת בְּשֵׁם ה', כִּי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ נִקְרָא עָלֵינוּ "ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"[383]. אֲבָל עִקַּר הַכְּלָלִיּוּת עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁכְּבָר הִשְׁלִים אֶת שְׁמוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זָכָה לְהַשְׁלִים שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל וְנִתְגַּדֵּל וְנִתְקַדֵּשׁ עַל יְדֵי זֶה בְּיוֹתֵר, וְזָכָה לְהִכָּלֵל בִּשְׁלֵמוּת בְּשֵׁם ה':
וְעַל כֵּן כָּל מִי שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם הַצַּדִּיק הוּא נִכְלָל בּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא נִכְלָל בְּשֵׁם ה', אֲבָל הַחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל[384], כִּי חוֹלֵק עַצְמוֹ מִשֵּׁם ה', כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בְּשֵׁם ה' כִּי אִם עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן אָסוּר לִקְרוֹת לְרַבּוֹ בִּשְׁמוֹ, כִּי שְׁמוֹ נִכְלָל בְּשֵׁם ה' שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו "זֶה שְׁמִי לְעוֹלָם"[385]: (שבועות וכבוד רבו ב, כ-כא)