זֶה הַצַּדִּיק שֶׁעָסַק כָּל יָמָיו בַּתּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה כָּזֹאת, עַד שֶׁזָּכָה עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ לְעוֹרֵר וּלְהָאִיר 'שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל', שֶׁעַל יְדֵי זֶה רַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן[139] וְהִגְדִּיל כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ. זֶה הַצַּדִּיק אֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק, עֲדַיִן עוֹסֵק בָּזֶה - לְהַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם לְמוּטָב, עַל יְדֵי שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַל כָּל אֶחָד הֶאָרָה מִ'שֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ שֶׁבַּתּוֹרָה'.
כִּי כָל הַתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל[140] כְּלוּלָה בְּנֶפֶשׁ זֶה הַצַּדִּיק[141], וְיָדוּעַ כִּי הֶאָרַת 'נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק' נִשְׁאֶרֶת עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ וּמְאִירָה בְּכָל עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה כַּמְּבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל[142].
וְעַל כֵּן כְּשֶׁבָּאִים עַל קִבְרוֹ וּמִתְעוֹרְרִים שָׁם לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ, אֲזַי מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמָן הֶאָרָה מִ'שֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ שֶׁבַּתּוֹרָה', כִּי שָׁם בְּנֶפֶשׁ זֶה הַצַּדִּיק כְּלוּלִים כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁרְשָׁם בְּהַתּוֹרָה - וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לַחֲזֹר לְמוּטָב.
וְזֶה סוֹד שְׁנֵי הָאֲרוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּמִּדְבָּר, 'אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף' וַ'אֲרוֹן הָעֵדוּת' זֶה אֵצֶל זֶה - כִּי שְׁנֵיהֶם אֶחָד וְזֶה תָּלוּי בָּזֶה.
וְעַל כֵּן חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁעָסַק בָּזֶה כָּל יָמָיו, כִּי לָמַד וְלִמֵּד[143] שֶׁזֶּה בְּחִינָה הַנַּ"ל, עַל כֵּן נֶאֱמַר בּוֹ "וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ"[144] וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל 'שֶׁהוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה עַל קִבְרוֹ וְהִנִּיחוּ סֵפֶר תּוֹרָה עַל מִטָּתוֹ'[145]. כִּי 'שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה' כְּלוּלָה בְּנַפְשׁוֹ עַל יְדֵי שֶׁעָסַק בָּזֶה כָּל יָמָיו, וְכָל קִיּוּם יְשִׁיבוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה הַכֹּל בָּנוּי וּמְיֻסָּד עַל קִבְרוֹ, כִּי מִשָּׁם מֵאִיר הֶאָרַת 'שָׁרְשֵׁי נְשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה' שֶׁעָסַק בָּזֶה כָּל יָמָיו: (בציעת הפת ה, ל-לא לו)
[139] ע"פ מלאכי ב, ו.
[140] ???
[141] כשנסתלק צדיק קשה לומר תורה, כי כל צדיק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה. כי כל צדיק וצדיק יש לו חלק בהתורה, וכשנסתלק נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתורה: (שיחות הר"ן קלב); והצדיקים הגדולים שכל התורה כלולה בנשמתם, כשנסתלקים נסתלק עימם שורש כל התורה שהוא שורש נפשות ישראל: (בציעת הפת ה, ל)
[142] עץ חיים שער כב פרק ב מ"ק.
[143] ת"ר: "וכבוד עשו לו במותו" - זה חזקיה מלך יהודה שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף [...] הניחו ס''ת על מטתו ואמרו: קיים זה מה שכתוב בזה. והאידנא נמי עבדינן הכי? [...] - קיים אמרינן לימד לא אמרינן (דלימד עדיף מקיים. רש"י): (בבא קמא יז ע"א)
[144] דברי הימים-ב לב, לג.
[145] בבא קמא טז ע"ב.