אַף עַל פִּי שֶׁהַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים עוֹשִׂים תִּקּוּנִים נִפְלָאִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בִּפְרָט 'בְּחִירֵי צַדִּיקַיָּא' כְּמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְכַיּוֹצֵא, שֶׁעָשׂוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ לְטוֹבַת תִּקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל וּפָעֲלוּ וְגָמְרוּ הַרְבֵּה מְאֹד. אַף עַל פִּי כֵן הַבַּעַל דָּבָר אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ וּמִתְגָּרֶה בְּיִשְׂרָאֵל בְּכָל פַּעַם, וְחוֹתֵר הַרְבֵּה לְקַלְקֵל כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁל הַצַּדִּיקִים.
אַךְ אַף עַל פִּי כֵן "אַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה'"[146], כִּי אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַלְקֵל הַבַּעַל דָּבָר אַחַר כָּךְ כְּמוֹ שֶׁמְּקַלְקֵל - אַף עַל פִּי כֵן נִשְׁאֶרֶת הָרְשִׁימוּ שֶׁל הַתִּקּוּן לָנֶצַח, שֶׁעַל יְדֵי זֶה סוֹף כָּל סוֹף יִגְמֹר הַצַּדִּיק הַתִּקּוּן שֶׁהִתְחִיל.
וְעַל כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁזָּכָה לִמְצֹא מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם תָּלוּי כָּל תִּקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל (עַיֵּן פְּנִים[147]), אַךְ אַחַר כָּךְ חָתַר הַבַּעַל דָּבָר לְקַלְקֵל הַדָּבָר עַד שֶׁחָרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שְׁנֵי פְּעָמִים - אַף עַל פִּי כֵן מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִשְׁאָר קַיָּם לְעוֹלָם, כִּי זֶה אִי אֶפְשָׁר לְקַלְקֵל בְּשׁוּם אֹפֶן, וּרְשִׁימָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה נִשְׁאָר שָׁם בִּקְבִיעוּת, עַד אֲשֶׁר יֵשׁ כֹּחַ לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר גַּם עַתָּה לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִשָּׁם עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לְמוּטָב, וְסוֹף כָּל סוֹף יִגְמֹר דָּוִד שֶׁהוּא מָשִׁיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וְיִבְנֶה הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וְיַחֲזִיר אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל לְמוּטָב בִּשְׁלֵמוּת: (בציעת הפת ה, לב-לג)
[146] תהלים צב, ט; בכל משפטיך ידך על העליונה: (רש"י)
[147] כי עיקר שלמות קדושת ישראל הוא כשהבית המקדש בנוי על מכונו והארון עומד על מקומו בבית קודש קודשים, [...] כי מקודם [...] לא היתה הארת התורה מאירה כל כך בתכלית השלמות. ועל כן היה מתיגע דוד מאוד למצוא מקום להבית המקדש [...] ועיקר הוא מקום הארון שהוא נקודת ה'אבן שתיה' שמשם תצא תורה, כמו שכתוב: "כי מציון תצא תורה", היינו שמשם יוצאת הארת התורה משורשה ומקומה, ומאירה באור גדול עד שמגיע ההארה על כל אחד ואחד מישראל כפי שורש נפשו בתורה: (בציעת הפת ה, לב)