כָּל זְמַן שֶׁאֵין בָּאִים אֶל הַמְּנוּחָה דִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מִתְגַּבְּרִים בְּכָל פַּעַם, כִּי הַהִתְגַּבְּרוּת שֶׁלָּהֶם וְהַהַסָּתוֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכוּ', מִשְׁתַּנִּים בְּכָל עֵת - וְהֵם כִּמְעַט בְּלִי שִׁעוּר.
וְכָל זֶה הוּא מִבְּחִינַת 'קְלִפַּת עֲמָלֵק' הַמִּתְגָּרֶה בְּכָל פַּעַם, בִּפְרָט בְּהַחֲלּוּשֵׁי כֹּחַ שֶׁהֵם הַגֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה.
אֲבָל מַכְנִיעִין אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם בְּכֹחַ הַתּוֹרָה וְהַצַּדִּיקִים, וּבִפְרָט עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר שֶׁכְּבָר בָּאוּ אֶל מְנוּחָתָם בִּשְׁלֵמוּת, בִּבְחִינַת "יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם"[151]: (בציעת הפת ה, מד מז-מח)
[151] ישעיה נז, ב.