כל ההשפעות וכל הברכות נמשכין מהצדיק שהוא מקור כל הברכות וכל ההשפעות[152], והוא מכניע ומבטל חרפת רעב.
כי כל מי שאינו מתקרב את עצמו אל הנקדה הקדושה שהיא בחינת הצדיק האמת הוא רחוק מברכה ומתגבר עליו בחינת "שבע שני הרעב", אבל על ידי הצדיק בחינת יוסף - נתתקן זאת[153].
וכן עקר כל החיות נמשך רק מהצדיק שהוא בחינת 'ח"י עלמין'[154], ובלעדו אין שום חיות בעולם.
כי הצדיק מבטל כל בחינת האהבות הנפולין - שהם בחינת חרפה שברון לב בחינת סטרא דמותא חס ושלום - וממשיך חיות בעולם, כי הוא מחיה ומתקן בחינת שבירת כלים ומבטל סטרא דמותא שבא משם כידוע[155] - כי הצדיק הוא מקור החיים.
וכל ישראל - אף על פי שיש בכל אחד נקדה טובה שהיא בחינת צדיק כמו שכתוב: "ועמך כלם צדיקים"[156], אף על פי כן - אי אפשר להם לקבל השפע והברכה בשלמות לבטל חרפת רעב - שהיא בחינת בהמיות בחינת אהבות הנפולין השורין על הלב שמשם עקר הרעבון[157], ואי אפשר לבטלו - כי אם על ידי הצדיק שהוא כלליות שרש נשמות ישראל.
ובתחלה צריכין הכל לקבל ממנו, ואחר כך צריך לקבל כל אחד הארה מהנקדה שבחברו, ואחר כך צריך כל אחד לעורר ולהאיר נקדתו הטובה ולקבל הארה והתעוררות מניה וביה: (ברכת המזון ג, ב-ג)
[152] בחינת "ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ": (ברכת המזון ג, ב)
[153] שבע שני שבע ושבע שני רעב: היינו טוב ורע... והרע מתרבה וגובר על הטוב, בבחינת: "ולא נודע כי באו אל קרבנה". ותיקונו הוא יוסף, בבחינת: "אסף אלקים את חרפתי", שהוא ממתיק את הרע שהוא בחינת הרעב: (ליקוטי מוהר"ן ח"א נד, ו)
[154] צדיק חי עלמין: (תיקוני זוהר (תיקון ע) קכג ע"ב)
[155] עץ חיים בתחילתו; ועיין בליקוטי מוהר"ן ח"א לד, ז.
[156] ישעיה ס, כא.
[157] כמובא בליקוטי מוהר"ן ח"א לט.