כְּשֶׁמְּקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק הוּא מַמְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ 'שֶׁפַע כְּפוּלָה', וְעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן אֶצְלוֹ תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת 'אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ'[162], דְּהַיְנוּ שֶׁלְּעוֹלָם חָסֵר לוֹ. אֲבָל הַשֶּׁפַע הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת 'שֶׁפַע כְּפוּלָה' שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם חִסָּרוֹן: (ברכת המזון ד, טז)
[162] קהלת רבה א, לב.