מי שמתקרב להצדיק שעל ידי זה זוכה לאמונה שלמה, אזי הוא קשור לה' יתברך ב'חבל דקדשה' לעולמי עד ולנצח נצחים אשר לא ינתק ולא יהרס לעולם, בבחינת "בחבלי אדם אמשכם בעבתות האהבה"[191], ובודאי יזכה לתשובה שלמה:
כי כל זמן שמשתדלין ומחפשין להתקרב לצדיקי אמת, אזי אפלו אם חס ושלום נופל למקום שנופל אינו נחשב נפילה כלל, כי הצדיק מחזק לבו בה' יתברך לבלי ליאש את עצמו לעולם, ויבקש וידרש משם את ה' יתברך, כי גם משם יכולין לשוב אליו יתברך בכח וזכות הצדיק האמת ועצותיו הקדושים. ואזי אדרבא על ידי נפילתו וירידתו מעלה ניצוצות הקדושים ממקומות הרחוקים ביותר, ויהיה לה' יתברך נחת רוח גדול מזה:
והוא ממש כמו שמשלשלין אחד על ידי חבל לעמקי מצלות ים ותהום תחתיות לחפש שם אחר אוצרות יקרים ואבנים טובות ונפלאות מאד, וכל זמן שהוא מקשר בהחבל לא יהיה נאבד לעולם, כמו כן הוא ממש, שכל זמן שמקשרין עצמן לצדיקי אמת ומתגעגעים אחריהם ומחפשין אותן ורוצין לשתות בצמא את דבריהם, על ידי זה מקשרין עצמן ל'חבל דקדשה', ואזי בכל מקום שירד לשם יעלה אותו הצדיק משם על ידי החבל דקדשה שמקשר בו, ולא די שיעלה אותו משם, אך גם הירידה והנפילה יהיה תכלית העליה, כי על ידי זה יעלה משם ניצוצות קדושות ויקרות הרבה מאלו המקומות והמדרגות שהיה בהם כנ"ל: (שם, מו)
[191] הושע יא, ד.