הצדיקי אמת מגלין בתחלה 'נעימות התורה' ואחר כך מעלימין ומכסין אותה על ידי שמפילין 'שכחה והעלמה', שזה בחינת מה שהוריד משה את הלוחות והראה אותם לעיניהם של ישראל ושבר אותם גם כן לעיניהם (ומשם ירד שכחה לעולם כמאמר רבותינו ז"ל[203]), שזה כאומר 'הרי אני מראה לכם נעימות התורה אך תכף אני חוטפה מכם ומשברה ומפיל שכחה והעלמה':
והכל בשביל נסיון, כי כל הרוצה ב'האמת' הוא רודף אחר האמת גם אחר השבירה והשכחה, כי על כל פנים איזה רשימו נשאר אצלו, והוא נמשך אחר האמת על ידי הרשימו, כי מבין על ידי זה שיש 'נעימות טוב ונפלא מכל הטוב והמתיקות שבעולם':
ומי שאינו חפץ באמת הוא נמשך אחר הקשיות והספקות והמחלקת שנמשך על ידי השכחה וההעלמה ומתרחק על ידי זה, והוא בודאי ראוי להתרחק כמבאר בפנים (עין מחלקת אות י"ב[204]). וזה בחינת 'לוחות ושברי לוחות מנחים בארון'[205], כי הצדיקים ממשיכין התורה בבחינת 'לוחות ושברי לוחות' כנ"ל: (תפלת המנחה ו, יא)
[203] ???
[204] וז"ל: כששופע ה'נועם העליון', הינו כשהצדיק ממשיך ומגלה נעימות נפלאות השגתו, שנמשכת מנועם העליון הקדוש וגבוה ונפלא מאד, אזי באים גם כל החובלים ורוצים להתתקן. היינו, כי יש אנשים פגומים שפגמו מאד בכבוד השם יתברך, שעל ידי זה נפגמו המוחין שלהם מאד, עד שהם בבחינת 'מוחין של חוץ לארץ', בחינת חובלים, אך אף על פי כן רוצים גם כן להתתקן, ובפרט כשמרגישין קצת הנעימות הנפלא שמגלה הצדיק, בודאי נמצאין קופצים הרבה שחפצים להתקרב ולינוק משם, כי מי פתי אשר לא ירוץ אחר נעימות כזה? אך מחמת שהם מקולקלים מאד, ואם ירצו לקרבם ולתקנם מיד, לא די שקשה לתקנם, אף גם שיוכלו לקלקל גם את הנעימים, הינו שיגרמו פגם וקלקול גם להמקורבים הכשרים, ואפשר גם להמוחין של הצדיק בעצמו חס ושלום, שזה בחינת פגם התקרבות 'הערב רב', שגרמו קלקול לכל ישראל, וגם למשה בעצמו אמר השם יתברך: "לך רד".
[205] ברכות ח ע"א.