הצדיקים מתיגעים כל ימיהם להמשיך חדושי תורה אמתיים באפן שיוכלו לעורר לב בני ישראל לשוב לה' יתברך. כי כל חדושי תורה אמתיים הם כלים וצמצומים קדושים בבחינת 'תקון', בכדי שנוכל לקבל הארת 'אור אין סוף' על ידם בהדרגה ובמדה וכו' בבחינת תקון:
אך הבעל דבר מתגרה בכל פעם לקלקל הכל, אבל אף על פי כן הצדיקים גומרין את שלהם. וכל מה שלא יוכלו לגמרו בחייהם הם גומרין במיתתן, כי 'גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם'[209], כי אז נסתלקין ועולין למקום שעולין, שזה בחינת משה רבנו עליו השלום שנתן לנו את התורה והתיגע כל ימיו להכניס קיום התורה בישראל, ואחר כך נסתלק ונכלל בבחינת 'רעוא דרעוין', ששם תכלית ההמתקה והתקון של כל הצמצומים באפן שאין בהם שום אחיזת הדין כלל. ומשם ממשיכין הצדיקים אמתיים אחר הסתלקותם 'הארת האין סוף' בלב כל ישראל בבחינת 'תקון הצמצומים' הנ"ל, בכדי שעל ידי זה יתגלה מלכותו יתברך לעין כל, שזה עקר תכלית הבריאה:
וזה בחינת גדל המעלה של השתטחות על קברי הצדיקים בפרט בערב ראש השנה, שאז צריכין להמשיך בחינת בריאת העולם שהיה בראש השנה ולתקן חטא אדם הראשון שהיה אז, שכל זה נתתקן על ידי בחינת תקון הצמצומים הנ"ל, שזה נעשה על ידי גדולי הצדיקים שנסתלקו, ועל ידי זה עקר תקון התשובה כמבאר בפנים: (שם, מז)
[209] חולין ז ע"ב.