ענין זה לחפש תמיד הטוב שבישראל וללמד עליהם זכות תמיד, הוא ענין גבה ועמק מאד מאד. ויש בזה מדרגות רבות בין הצדיקים הגדולים, כמו שמצינו שאפלו גדולי הצדיקים לפעמים לא ידעו ללמד זכות כראוי, והקפיד ה' יתברך עליהם, כמו שמצינו בישעיה והושע וכו' כמאמר רבותינו ז"ל[254]. ועקר גאלת מצרים היה רק על ידי זה, על ידי שנתעוררו רחמיו יתברך להסתכל רק על הטוב, כמו שכתוב: "ראה ראיתי"[255] ודרשו רבותינו ז"ל: 'שתי ראיות אני רואה, רואה אני שסופן לחטא, ואף על פי כן ראיתי את עני עמי וזכות שיקבלו התורה, ועל ידי זה הם ראוים לגאלה'[256], הינו כנ"ל:
וכל הוכוח שהיה לה' יתברך עם משה במראה הסנה ומשה מאן בשליחותו, הכל היה מחמת זה, כי ראה שישראל יקלקלו הרבה עד שעל ידי זה היה קשה לו לילך בשליחות הגאלה, כי זה הענין עמק וגבה מאד כנ"ל, אבל ה' יתברך טען עמו הרבה שאף על פי כן הוא רוצה לגאלם, כי הוא מסתכל רק על הטוב כנ"ל. וזהו בחינת אות המטה שנתהפך לנחש, שבזה רמז לו שלא ידבר על ישראל כמאמר רבותינו ז"ל[257], ואחר כך אמר לו "שלח ידך ואחז בזנבו"[258], ונתהפך הנחש למטה, ובזה הראה לו שבקל יוכל להתהפך הנחש למטה. ורמז לו בזה שגם 'בתקף זהמת הנחש' שמתגבר על ישראל חס ושלום, יוכל הצדיק לאחז באיזה קצה הינו למצא שם איזה 'זכות ונקדה טובה', ועל ידי זה נתהפך לטובה מנחש למטה, כי על ידי זה מכניסים באמת לכף זכות וחוזרין בתשובה כנ"ל: (שם, יט)