נַפְשִׁי וְלִבִּי הַנָּעִים, הַשּׁוֹאֵב אֶדִים וַאֲוִירִים מֵחָכְמַת הַצַּדִּיק הֶחָכָם הָאֱמֶת אֲשֶׁר מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ לֹא קָם כָּמוֹהוּ, כְּדֵי לְרַוּוֹת צִמְאוֹן נַפְשׁוֹ הָעֲדִינָה, וְחוֹתֵר בְּעֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת רַבּוֹת שֶׁיִּשְׁאֲבוּ מֵאֶדִים אֵלּוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְגּוֹלְלִים בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת וּמֻשְׁלָכִים בְּזֹהֲמַת הָרוּחַ שְׁטוּת וְטָעוּת שֶׁל הַמִּינוּת וֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִיוֹת שֶׁל שֶׁקֶר וְהֶבֶל הַמִּתְגַּבֵּר, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֵימֵי הַמַּבּוּל הַמִתְּגַּבְּרִים לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. וְעִקַּר הָרְפוּאָה וְהַהַצָּלָה מִזֻּהֲמָתָם הִיא רַק עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת.
דַּיְקָא עַכְשָׁו, בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁהִתְגַּבֵּר כָּל כָּךְ אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה שֶׁל כְּפִירוּת וּמִינוּת וֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִיוֹת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ יִשְׂרָאֵל לְתַכְלִית הַיְרִידָה וְהַהַסְתָּרָה, אֲזַי תֵּכֶף לְעֻמַּת זֶה כְּבָר הִתְחִיל לִצְמֹחַ אוֹר הַצַּדִּיק.