קעט

מִי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּגַשְׁמִיּוּת כָּל יָמָיו וְאַחַר כָּךְ נִתְלַהֵב וְרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק שֶׁיּוֹלִיכֵהוּ בְּדַרְכֵי ה' יִתְבָּרַךְ, אֲזַי מִדַּת הַדִּין מְקַטְרֶג עָלָיו וְאֵין מֵנִיחַ אוֹתוֹ וּמַזְמִין לוֹ מְנִיעָה, וְהַכְּסִיל כְּשֶׁרוֹאֶה הַמְּנִיעוֹת חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו. אֲבָל מִי שֶׁהוּא בַּר דַּעַת הוּא מְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ אָז דַּיְקָא, כִּי בֶּאֱמֶת ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ נִסְתָּר בְּהַמְּנִיעָה הַזֹּאת: (שָׁם)