שצא

עַכְשָׁו, בְּגֹדֶל עֹצֶם הַחשֶׁךְ אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלּוּ הָאַחֲרוֹנִים בְּסוֹף הַגָּלוּת, אֵין לָנוּ שׁוּם תַּקָּנָה וְשׁוּם תִּקְוָה בְּשׁוּם פָּנִים, רַק עַל יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְדַּבְּקוּת בְּהַצַּדִּיק הַמַּנְהִיג הָאֱמֶת, הֶחָכָם הָאֱמֶת מוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְדוֹר דוֹר לָנֶצַח, וְשֶׁהוּא עִקַּר חִיּוּתֵנוּ וְתִקּוּנֵנוּ וְקִיּוּמֵנוּ וְהַחִיּוּת וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַבְּרִיאָה. אֲבָל לְעֻמַּת זֶה הַשֶּׁקֶר מִתְגַּבֵּר וּמַחֲשִׁיךְ כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵין רוֹאִים הָאֱמֶת כְּלָל, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה בָּעוֹלָם. אַךְ בְּוַדַּאי הַצַּדִּיק הַבַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל יִגְמֹר אֶת שֶׁלּוֹ, כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ עַד אֲשֶׁר כִּלָּה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר לְגָאֳלֵינוּ וּלְרַפְּאֵינוּ מִתַּחֲלוּאֵינוּ הָעֲצוּמִים: (שָׁם)